Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 25

הערות. .Ein Ueitrag )vr jüdischen Geschichte von Salomo Fränkel הערה א' למאמרי נכ״י הטפט ה 22 )ייטע .29 במגילה '"b א׳ איתא נמחניחא חנא ובו׳ וחשמונאי ובכיו ומחסיהו כ״ג ובו׳ והנה בחשבון פלפלה הייקקין למסחיהו יבואו דבריהם בדברי הייסיפון קפיעעל 6 בחשנו ליחוקו, אמר "מתתיהו בן שמעון בן חשמונאי" וגם חכמינו חשבו חשמונאי ובניו בראשונה, ואא נכדו מתתיהו באחרונה, ואס נשם אביו של מחחיהו שאמרו במגילה חעניח פרק ו' ולהשפילה לחנוכה, מססיהו בן.יוחנן כ״ג" לא נוכל לכוון לדברי היוסיפון האומר "בן סמעון": אך נזה לא מסיו אנו חיין, וגס דנ״הי לנ״ח מכמישו נזה נאמרו | שם י׳ןשיעעל נ׳| משחיהו בן יוחנן בן שמעון מבני יהוריב וכו׳ "ונשם אני מחסיה יש לנו עד המסייע לדברי חכמינו מדב״ה, ולשם זקנו דברי היוסיפון וע״ב חכמינו חכמי האמת ינחלו לעולם כבוד האמח, וכבוד הסופרים במקומה מונח. — אך מה שעיערו חכמינו ליוחנן ומחחיהו בכשר הכהונה ונחנו למו הכ״ג נכוסחחם משחיהו בן יוחנן נ״ג — נזה לא יסכימו עמם כל הסופרים והיודע במענו בקורות ותהלוכות הזמן — יא!) אס נאמר נזה בדברי הר־ע״בא על מאמרם |־1מא ע׳1 מקדש ראשון שעמד ת״י ולא א«שו בו אלא י״ח כהנים וכו׳ וא״עג דכחיב ’הושיע בן יהוצדק הכהן הגדול ליהושיע היא קרא הגדול שכיהן נניח שני ולא.ליהוצדק שלא היו כ״ג עכ״ל, וגס פה תאמר אמילת הגדיל יסובב על מתתיהו לבד, ■הלא גם על מתתיהו יש שלשה עדים נאמנים גיולי וחכמי ישראל, והם היוסיפון ודנ״הי לנ״ח, וידידיה האלכסנדרי המובא במאור «׳כים סרק ל״ב לנד מסופרים אחרים המסיחים לפי חומם וכולם כפיה אחד העידו גם «ליו שלא עלה על דעתו מעולם לגשת אל הכהונה הגדולה? והרמנ״ס בהקדמתו למס׳ ייעים פרק רביעי כותב "והחבורה הד' היא יוחנן בן מתתיהו וכו׳ ונפרק ג׳ מפרש כחודו יוחנן כ״ג, יעו״ש ולפי דבריו יוחנן הזה הוא הוא יוחנן כ״ג י המוזכר בהמשכה יאשר יוחסו לו כמת תקנות, והוא דלא כמאן ואין לו תנא דמסייע נהש״ס, ולא מצאנו בכל הסופרים בן למתתיהו נשמו יוחנן ששימש בכהונה גדולה, ואשר קראו ’קופריס יוחנן כ״ג הוא נכד מתתיהו והוא יוחנן בן שמעון אשר נקרא אצל חז״ל גם ישם ינאי וספרו עליו המעשה הנורא עם הפרושים בקדושין ס״ו. — ולמען שיתאמתו יל דברי חכמינו ודברי מאור הגולה רבינו הרמ״נס ז״ל החוב עלינו לחפש ולחקור אחר הדרך הממוצע. — ולכוון כל דבריהם למקור אחד, ובזה ינוח דעתי גס על הנפלא ימיני זה כמה . הראשונה, איך ׳כולין אנו להאמין שיהודה המבני ויונתן ושמעון וגס נ’י של שמעון, יוחנן הרקוניס שכל ימיהם לא נחו ושקעו ממלחמות גדולות ונוראות, «לחמת חונה ומלחמת הרשות, וגם הרנה דמים מניח ישראל שפכו ואבלי משסע קנהדרין אשר המת ירהיבו בנפשם עוז ונשאר להם מועד לענוד ולשרת בבית ד׳? ואם ליוד משית ישראל היה דבר ד׳ לאמור [ד״ה א׳ כ״ב] דמים לרוב שפכת ומלחמות ייולות עשיח לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני "ואף שכל מלחמותיו ימשיותיו היו ע״ס הנביאים והאורים והחומים, נפסלו הידים הללו לבנות בקודש יהמקדש, איך התירו הפרושים לבני חשמונאי הראשונים שתיו חסידים ופרושים וסר למשמעתם, לשאת אח כפיהם לשרת לפני ד׳ בכהונה גדולה בידים האלו? וגס על זאת אתפלא הלוא לפי דברי כל הסופרים היה עוד מימי נערותו מנן י״ח שןים, יוחנן בן יזמנבון הזה, השר צבא, והיוצא והמביא במלחמות גדולות ואיך אמרו נו שהיה׳ מיושבי ”1“מד ומתקני תקנות והלכות? א' סייפא לא ספרא, ואי ספרא לא סייפא. — ולפי 1<ר' הסופרים וחכמינו ז״ל שפך גם דם נקי והרג בהסכמים והפרושים, והמאבד נפש אחת מישראל אין לו חלק לע״ה, — והוא שביקש לעקור אח הכל ולכל מי שתלמודו *־’7י < — יהיו שפחותיו דובבות נקבר נזכרם אוחו לשנס ותהילה בכמה מאמרים תקנות והלכות? ומצאנו על ר"מ ור״נ שהיה רק במחשבתם להוריד גדולת חנירם רשב״ג «’תיאותו, קנסו אותם לבל להזכיר מיום ההוא והלאה שמעתתא נשמו ואסקיה לר״ת כאח אחרים ולר״נ בשם י״א |סון> הוריות], וינאי זה שרצה לעקור כבוד התורה שבע״פ ’’ומדיה נהרג חרב ואבדן וגם נתקיים מחשבתו בהריגת הרנה חכמים, כבוד גדול ”«אי לו במוחו ונשאו אותו גם למחוקק ונשיא התורה, הכי משוא פנים יש נדבר?