Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 20

20 נשגבים, ארח חיים למעלה למשכילים, ישימו כל מעיניהם רק לאסוף גלילות היייגב נרזפניהס ולצרור מים חיים ונאמנים אשר לא יכזבו בשמלוהם. בזה המלצה׳ בשכבר הימים מאמר הסכם מכל האדם: "ושבה אני אה המחיס שכני מסו מן החיים אשר המה חיים עדנה". קהלה די. בי. אשר בהשקפה ראשונה מלי6 "שכנר מתו" וגס "אשר המה חיים עדנה" למוהר יחשבו ומעצמם מובנים והוא בלע"' Pleonasmus, אבל יובנו ע״פ חקירה הרמ״נמן בקפרו "פעדאן על השארת הנפם> עת_ באו תלמידי חאקראע היוני לבקרו ביום שהותו כוח התרעלה, נעצבים ונדהאים עד למאד אל הלקח אדוניהם מעל ראשיהם על לא חמס עשה, והיו עיניהם רואות איי! מוריהם שמח ועלז וישחק ליום אחרון, המה ראהו כן תמהו מאי, ויען אותם לאמי•' 1 "אתם החמהו תמהו? לא כן השתעשעו ושעו, הלא כל תעודת איש משכיל, לעציי עצמו מכל שכיות חמדת התבל ככל מחת כחו ועוצם ידו, לחדול ולעזוב שעשועי הז«1 מפזז ומכרכר נגדו אשר לא ’אלצוהו לבריאת גויתו וקיומו, כ״א ישים לדרך תאמי פעמיו בנתינות הצדק, למען יוכל מצוא על נקלה מערת חפץ קרנת אלהים, ועיי בבא העת לכל חפץ נפשי, אשר מאביב ימי ושחר נעורי מעת החלו נצני בינתי לפייי עדי זקנתי ישיבתי במעמונים חפשתיו ובמוצא שלל לב בו שמחתי, ונפשי תהי נקי׳ מי' ח־ג ושמן דופי החומר המשעין שלימות׳, האחעצב על בכה? — והנה ידוע מאמר ח״זל "צדיקים במיתתם קרויים חיים ורשעים בחייהם קרואים מתים", והוא מונן מאליו י’ החכמים _אשר יניחו אחריהם ברכת אף אם יגועו ויעלמו מעיני בשרינו עודגם חיים; המה אמונו, ותהי להפך ברשעים אף אס אלף שנים שעמים יחיו ממלאים האוהל j ואוכלים למעדנים ועונה האמתית לא ראו ולא הראו לזולתם גם בחייהם מתים יקי* למו. ועתה זה ביאורו ,ושבח אני את המתים שכבל מחי מן החיים "ר״ל שגס בעיי חיים חיתם למדו עצמם היעב למוחת חשקת הארצי׳ וקבלות התאוה יקראו תעודתם כמז׳יל I ע"פ זאת החורת אדם כי ימות באהל וכו' מלמד שממית אדם וכוי ואז ״אשל היי6 1 סיים עדנה" ל״ל גס אחלי מותם חיים יקראו. ואס גס מעמי הנגינה לא יקבימו עמי י כבל אמרו המדקדקים כי מצב הנגינח לא יבליע, ומקראי קדש כפעיש יפוצן סלע הנמי• יובן גם נזה מאמר חז״ל בברכות על ר״ע שאמר" כל ימי הייתי מצעעל על פשיה ן זה (ואהבת אח ה' אלהין) אמרתי מתי יבוא לידי ואקימנת, עכשיו שנא לידי לא אקימני!,1 י פליאה דעת מהבין, אנה נמצא בכל מצות התולה או בפקודות חכמינו התלמוד"6 שיתפלל אדם מי יח; תנא שאלתי ותקותי ימן אלוה לבא לידי נקיקיבזה, ודי לצי6 בשעתה שאמ״זל על שלש גופי עבירות החמורות ע״א ג״א וש״ד ׳הרג ולא יעבור וכמוני* נלמ״נם והפוסקים, אבל מדוע תכקוף נפשינו לזה ונתפלל עליו? ותהי תפלתינו נצל יום להפך" אל תביאנו לא לידי נסיון וכוי? — אך מהמובא למעלה יובן באל הימי׳ : ני הנה האיש האמון עלי תולע ירוה מדשן הזמן ונחל עדניו ישתה, לא חסל נפשו מ״ j טיב וכל אשר תשאלנה עיני חאוחו מזמרת הארץ לא יאצל מנהם,׳ אם נאמר ל*6; חמדן בזה בי ימסור נפשו ועדן חייו עבור יחוד השם הנערץ והנשגב, הלא יקשת י[ עד למאד לעזוב אהל׳ אפדנו, רכושו וקניניו, ללכת בגיא צלמות, תחתיו יצע למתיי אכן הגבר אשר יגבול על כל אלת ויודע תעודתו בתבל הנשיה ויבצר מנתי בל שכיות החמדה כפי דעת החכם סאקלאע, וכל ישעו וחפצו למענו בתענוגים למיג! מצוא נתיב האמת לישר נעלבה אמרי דרך מבוא שמש החיים מסלה לאלהינו, מה ניוג לו אז למסור חייו העצבים שדופי עדן וצנומי נעימות על קדשת שם, בל יסיתהו השפק יגע ויקיים מצות ובכל נפשך . וזה כונח ל״ע "בל ימי הייתי מצעעל" ר״ל צערחי עצתי וקימת׳ ב׳ מעודי עד היום הזה מאמר אבות "פח נמלח ובו׳ וחיי צער תחי׳ וכוי ונמוי6 אחה עמל וכו׳ עבור פקוק זה בי אמרתי" מתי יבא לידי ואקימנה ״אס אולי יקית 6 לפני מקרה עהול להראותו אהבתי העצומה אליו בכל לבבי ובכל נפשי אז לא אחמהי61 ואתעצל רגע לבצע אמרתו, כי בשכבר הימים למדתי למותה כל תאותי ורק כפסח ת«,י היי ביני ונין המות" עכשיו שבא לידי וכו' והנן. אך יקרה לפעמים כי נבל הסן והשתדלות חופשי חורה נאמת לקחת בכליהם י" מעט צרי ומעט דבש מנוסת הזמן וחמודותיו, בכל זאת ימצו ישתו מכיס קבעת תל*■ העת ויגרו מזה אך שמריה או יוכחו במכאוב על ערש דו« ולמעצנה ישכבגרן, אן לתת , בדאגה יאכלו ומימיהם בלחץ ישתו מרוב יגון ואנחה יהד עליו יתמלאון ביום שיזוחו מלי״י הצלחת בניו ומשפחתו, עמוד־ בריאותם יתפלצון ואניתם חשבה להשנר, או אז ישא ל6" אל כפים נענות צדק •שוע אל אל שבשמים, יאנח נשנרון מחנים ועד אנלים יל6"