Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 10

10 פלשה ן (עז) ועשו נני ישראל הנהנים והלוים ושאל 3ני הגולה חנכת ניס אלהים זי! נשמחה. (יז) והקרינו לחננת ניה אלהים זה נקר מאת אילים מאתים כנשים אלנע מאות וצם־רי עזים לכפר על כל ישראל שנים עשר למשפר שנע׳ ישראל. סישת ן (יח) יאשל "עג לך ולאחין נשאל הכשף והזהנ לעשות נרצו; אלוהיכם תעשו. (יע) והכלים הנתונים לן לענודת ניח אלהיך השלם (?) לפני אלה• ירושלים. (כ) ושאל צליבות (?) נית אלהין אשל ׳פול לך לחח תת; מנית אוצרות המלך. וכול; וכולי. יותר אין ניכלם' לשים לפניך לעת עתה, כי תקצר היריעה מהכיל; והנה אם גס התרגום הזה לא ׳שמוי תמיד חקי הלשון, והלנה ממנו לא תואר ולא הדר לו, כאשל חלאה מהמשלים שהנאת׳ לך, על כל זה עוד יורה לנו -למדי כמה גדול היה כח החכם ל״שדען נידיעת שפת ענרית ואין הנין להשתמש נה, ומלאה כזה הוא נאמת יקל מאד נין חכמי העמים, אשר עם היותם יודעים לפעמים היענ שפתנו ועל שרשי מלית יתחקו על הלוג אץ לאל ידם להודיע ולגלות נה מחשנותיהם,;זה, מפני שלא הורגלו נה ולא למדו אותה ננעוליהם כאשל אנחנו בני •שלאל עושים. יהי נעם ל עליך ומעשה ידיך יכונן כתשוקה אוהנן ייי־ייד■ ■ תורה נדרשת. (ייימך) .S. p. Lin.ialto, Professor in Padua חו1י1 ולן לדעת, כ• המושכלות הראשונות האלה לא היו ולא ננלאו, רק בדמיון החכמים אשי נדום מלנס, וכנר קמו האחרונים, ונערום מן העולם נראיות ככסות, ותראו, כ׳ נאמת כל ידיעותינו נועדות על החוש־ס_, והאמת אתם; כ׳ הלא רואים אנחנו נעיניני! כ• הילדים, לא ידעו דנל, לולא ילמד,הו ממנו או ננעיון, והכל יודעים, שאפילו מ! האש אינם נשמרים, אן נשמחה ירוצו אליו להתענג מזינו, וכן מנפול לא ישמרו, יק אחלי נפלם פעמים רנות, ככל אשר אנחנו רואים יום יום גאדם וננהמה; וידיעה הנורא גם היא אין ספק שלא ידעת הילד נהולדו, מלנד, שאם היתה נעועה ננפשני לא היו תלמיד־ אפיקולש יכולים לכפול נה, כמו שאין אדם יכול לומר, שאין האם משאינו ננגעו נו, הואיל וכן הוענע נענע כל האדם; וכן ידיעת הצדק והעול, ידוע! כי איננה ידיעה שות נלנ כל נני אדם וחוה, כי מה שהוא צדק אצל גוי אחד, עול הוא אצל גוי אחר, כאשר יש עמים, האומרים, שהאנ ח״נ לאהוג■ את נניו מכל, וים עמים הקונלים נניהס חיים עם אמם, אס מתה נלדתה, וכן יש עמים, האומרים, ם׳ הננים ח״נים לכנד את אניהם ואת אמס, ויש עמים, ההורגים אותם ננואם נימים: ואם תאמר, ני הידיעות הללו נעועות ננפשנו, אן לאדם זה נדרך זו, ולאדם זה נדרו זו: ומי הניאן עד הלום? לו מצאת ידיעות השוות נכל נני האדם, תוכל לומר: הוענעי נהם מקדם; אן אם נני אדם חולקים נהנה זה עם זה, מת עעם לחדש, ידיעות הנעועוה ננפשנו? ולמה לא נאמר, כ׳ נחקירתנו קנינו אוחנה, וחק־לחנו היא, אשל הגדילים נינינו ונין חנלינו, כאשר דרכה לעשות? אנל דגלים אחרים יש, אשל כל נני אדם משכימים נם, כגון, כי חלק הדנר קעון מכולו, וכי שנים ושנים יהיו ארגעה, והמניי שני הפכים ננושא אחד, וכיוצא נזה; ויאמרו מקצת החכמים, כ׳ אלה ודאי נעועים ננפשנו מיד •וצלה. ולו חכמו ישכילו ׳נינו, כי מלות כל, וחלק, ושנים, וארנעם׳ ונושא אחד, שמוח המקרה הן, ולא שמות העצם; ואם נחקור אם הכל גדול מחלקו׳ או קע; ממנו, והדומה לזה, לא תהיה חקירתנו חקירת הדגלים, לק חקירת המלים׳ והואיל והמלות האלה אנחנו נראנום, על כן, כל עוד לא תהית מחלוקת נינינו נענ<ג! גם נמש פעי ם הנגזרים מהם לא תהיה מחלוקת. כגון אם לא נחלוק על משמעות מלם כל ומלת מלק, לא נוכל לומר, שהחלק גדול מן הכל, שהל׳ נאמלנו חלק, כנל הים,"' כוונתנו לרמוז על הדני כלפי הדנר הגאול ממנו, כגון היד כלפי הגוף; ונאמרנו כל׳ כנר שמנו פנינו אל הדני כלפי הדני הקעו; ממנו, כגון היד כלפי האצנעות; וחס ׳אמי אדם שהחלק נדזל מן הכל, זה יורה, כי כוונתו נמלת כל, ונמלח חלק הפן כוונמגי < נמצאת חקירתנו חקירת המלות, ולא הדנדס! וכן נאמרנו שנים, כנר רמזנו אם' ואח־, ונאמינו אינעה כני רמזנו אחד ואחד ואחל ואחד, על כן מוכרחים אנחנו לימי