Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 6

נעל_הרחמים לב הפלילה, זכור מעשיו וסורחו כאולם גר,«ה, ונוצר תאנה יאכל פדה והושיבוהו במסיצוס בני עלייה, והיחה כבוד מנושהו, להשביע נצחצסות נפשו ונשמהי לחזות ננועס ד' ושכינתו, ולדור מריס יעמוד לנו זכוהו. אע; אלה (העסק מאי אזכרי« דק״ק האללעשויא עש״ק פי אחלי תלצ״ז לפ״ק). ,in Trclütsch ־Exegese 1)011 3. 3. Pollock, DOciTaftömci ירמיה י״ח ט״ו. סלולה שורש אלל יורה על ההרמה נכלל ערתענען, א« הרמה גופנית כמו ,אלוה כמו ערמיס" (לקמן ני) שיעטעע עס אוין> אין הויפען, א' הלמה מואלית בשבח ותהלת המורם כמו "אולו לרוכב נעלבות" (תהליס א״ח) שהוא כ«י; רוממו אוחו בשבחים וחהלוח, ויאמר גם על עשימז הדרך המתוקן איינע שעראאע באהנען! ע״י חרמת סול עפר ואבנים עליו, כמו "אולו סולו פנו דרך" (ישעי׳ נ״י), והדרך הבלוז׳! מתוקן נקרא פה דרך לא אלולה, ומשולש זה נגזל לדעת המבארים גס מלת "סלה*| הנא לרוב נתהליס המורה על הרמת הקול נשיר• טז לשום ר״ל כי תמאונב והנמשן: מהליכתם זאת יהי', כ׳ ארצם יושם שממה, כי למ״ד השימוש המחובר אל המקור יורי« ■ בלשון עברי כמלת ,אום" נל״א, לא לנד על התכלית המכוונת באמת מהפועל פעול« 1 מה, כי אס גם על הנמשך ממנת בהכרח ושלא ברצונו, נעבור שנראה כאלו הית« זאת נאמת כונת הפועל. שריקות עולם שורש שרק יורה על הוצאת איש קול ידו« I מנין שניו נל״א צישען, אס לקרוא לבני אדם או לשאר נע״ח מרחוק, כמו ,ושרק ל' מקצה האדן" (ישעי' הי) ביום ההוא ישרוק ת' לזבוב וכוי (שם זי) או להראות נזה לעג [ וקלס על דבר מה, כמו ״שרקו ויחרקו שן" (איכה בי) ושה תכונה, כי כל עובר על האדן הזאת •שרוק וילעג עליה וזה יהי' בזמן בלתי מוגבל אשר עליו יורה מלת עול« (כמ״שכ למעלח פרשה נ' כי) יז. כרוח קדים אשר יפי׳ן הקש ויאוער המון מהגוי! לכל רוח, כן אפיצם הנה והנה, כדרך הנאים לפני אויב אשר לא ידעו אנה יפנו ויתהל«' נאשר יתהלכו למען המלע רק על נפשם ומצוא מרגוע לרגלם. עורף ר״ל אאתיר פני השגחתי מהם ולא אואין> עוד להיטיב להם למען השיב נזה להם גמולם, כי גס ה«« , פנו אלי עורן> ולא פנים• יח. ויאמרו. לדר״שי מואב על אויביו אנשי ענתות , ול״דיו על העם, ואן) כי על עבדי ושרי מלך ׳ויקים אשר סרה אפס עליו נעבור הננאו עליה« רפה• כי לא, ר״ל אם גסנמית א ותו ישארו עוד לנו נהנים ונביאים וחכמים אחר‘« אשר מפיהם נוכל לקחת תורה ועצה• בלשון שם לשון פה יורה על הדנה הרע« פערליימדונג, וכן "ואין יתרון לנעל הלשון" (קהלת יי) וממנו נגזר פעל "לשו!‘ פערלי־מדען, המורה בפיעל והפעיל על הוצאת דנה רעה כמו "מלשני נאחר רעהו (התלים ק״א) ור״ל פה ע״י שנוציא עליו דנת רעת להלשינו אל המלך נאנב שיצי« להמיתו• אל כל דבריו, אשר ינבא עלינו לרעה לא נשים לב ולא נירא מהם •י״ט י יריבי. כמו מריבי וכן ריבה ה׳ את דני (תחלים ל״ה). כ. כרו שוחה לון« דמיונו מדרך הצידים אפר יכרו שוחת עמוקת ויכאות נקש או בענפים רכים הנוח׳« להשנר, אשר מדי תלך החיה עליתם תפול ותלכד בה• כא. לכן, לדר״דק ושי*י המבארים הכונת, כי אמרי שהם רעים כל כך לשלם לי רעה תחת טובה ולחשוב ע:' מחשבות להמיתני, גס אני לא אכלא את שפתי עליהם לרעת, ואפשר כי הציווי «« במקום העתיד כדרכו לפעמים, כמו ואס בי; כוכבים שים קנך (עובדיי אי) תחת הפי«, ותכונה פה לכן תתן וכוי למען הענישם על רוע מעלליהם ■ והגרם ר״ל הגיל ד«« לאאאע איהר בלוט פליעאען, ויחא התגרה אל עצמם, יען כי הדם הנגר מחלל חי“ הוא הנפש,' ולד"ק יורה שורש נגר בהפעיל פה על המאירה לחרב, וכן "ותגר אח נ; ישראל ע״י חרב" (יחזקאל ל״ה) במלחמה. מואב גס על הרוגי סרב, והשונה «’ האגפים והבחורים יפלו נחרב במלחמת כב. כי כרו. ר״ל כמו שרצו לאנב לי יע' פתאום נהלאדי בשוחה אשר כרו לי, כן תניא גס עליהם נדוד שתאום, או שהוא «ח’3 הטעם על של הרעת אשר יבקש מה״ית להניא עליהם כס אל תמחי. כמו .j תמחה וי״ח לא •תמתין כאלו נכתב לא תמחה מננין נפעל. ופה אמצא מקום להע,י| י על הוראת מלת אל, הנה מלת אל שהוא בהפוך אותיותיו דומה למלח לא מורה שמי«'j