Kokhve Yitsḥaḳ · 1857-01-01 · 23 (1857) · p. Seite 5

בחייהם וגמוחם לא נשללו לעולמים.• ונהרגים ונשחטים וכלזכקים «נחי שלמים, נסקלים ונשרפים כגחלי רחמים. וקנים ונערים שנים ועולמים. היו נהרגים ננזיון נושים ימל«ים. חסידים וחסידוח ישרים וחמימים < גמלו קדושה השם נלנ חמים. עהורי לנ בלבנות שלמים, אמרו אנל אנחנו אשמים. ילדים אשר אין נהם כל מומים, והם "נ:’ יהודה מן הפרממים, כמה רננות נשפך דמם כנחלים וימים, נחל קישון גלסן ’"ל קדומים, לאין מספר נהרגו נאסים וקלדומים• טשל נגוים מנוד ראש נלאומיס, יי’ ’וכל לפעל הנהרגים כל הימים, ף,יו עונים חללי חרג כמה פעמים. נשאו ראש שונאינו לניס עלינו קמים. לקים ויונים ושאל עמים עלינו נלחמים, ספלי הורוה, איריס ותומיס^ףמסו ושלפו עם נפשות קדושות, ויהיו שניהם ערומים, ערי עלו יסודות '«שכנות והרומים, מקדשינו ונחי כיסיותנו נכלפות ומהלומים, פלשו עלינו מצודות יסימיס. אהלי אדום ישמעאלים ויונים■ ויחל העמיס, צדיקים וצדקניות יסודי עולמים, יישר ממאה אלפים לענת מושלמים, קהלות גדולות קדושות והשונות, כמו אלן> נרשמים, יעדה אחזתם שם והתרינו ממנלי כרמים, רינה ל'ריננו ונקמינו ממתקוממיס. כפל ל«מך והעשה נקמת נגו־ס תוכחות נלאומיס, שלם יום אנלי ושלם נחומים, הל ציו; «שונן ונלח על הרי בשמים , תקיים דנרך אשר נניאין נואמים. נאום ד' ושנתי לירושלים אמן. ב, אל מלא רחמים, שוכן מרומים, המוציא מנוחת עולמים לנשמת צדיק חמים, נודע 3‘שידה ונישראל גדול שמו, ותהי המשרת על שכמו. מורינו ולנינו הגאון הרג רני אליעזר נן מורינו הרג רני אנרהם הלו׳ יגע עצמו נאש דת למו, גיל יגיל אני צדיק «שירתו דלת ושאג, ענד מאהנה ולנו לא דאג, מנעוריו החזיק נתומחו וחורה תאנ,יפה נס הנן מכח האג, שלי עץ הדר פריו למאכל ועליהו לתרופה, כל שומעיו הניעו ראש, הפעילו יספה, הנמצא איש כזה כלו מחמדים ויפה, ספוג ומשפך משמרת ונפת, יגל אנלהם ’««ח על לאש המעה, כי נטיעתו עלה כארז הלס ושעה, כל מנקש ל לתורתו אוזן הטה, יייליא נוזלים מקלע דנש וחלב חעה, נאמנים מימיו בכוסן) שתינו, כאשר שמענו כן לאינו, גס אליעזר דלה דלה לנו, והשקה צאן קדשים ומעונו חיינו. ה׳ חסיד ה• ייניו מתלמידיו של אנלהם אבינו, הוויות דאב" ולנא קא חזינן הכא, צדקת ל עשה «ינץ חורת זינת יזכה. אליעזר לן לינות הרנה נעומקא של הלכה, דולו ראו ושמחו 55לי מחזיק ברכה, •עלה הרים ילד נקעוח, כאניה נרות קדים, הפליא לעשות מעשת יי׳יריים, נפתח הסתום ותפקחנה עיני תלמידים, מאלה נפרדו ונפוצו פלי מגדים, לא שניה ינל בתלמוד אשר לא צדה, בקדשים וטהרות כמו נד נרי אגדה, ועתה בראשון דחג שאיכוה רש״כח לילך לבית הכנסת להתפלל בגילה ורעדה, והיה מכני!) עשרה להתפלל "!גיד על ארנע מינים ביום הראשון יחד באגודה, וביום שני של חג הסוכות הכביד עליו «חולה כמשא כנידה, ונפל למעת ויסב פניו אל הקיר להתפלל וצער נפשו החמודה, ונבל י'5 קוינו לטוב בתוחלת ממושכת מחלת לב ולחולי המעיים לא מצאו לו רפואה נשום «יה, ושני הרופאים ביום אחד נאו ונחוועדו על נפש צדיק, וישנו יחד לחוד חידת, איך ’שליל גו!) נקי וטהור מעני ומרודה, וכבר נגזרה נזירה ולא הועילו כל תחבושת וקנה 5ישם וקינמון וקידה, ובשמיני עציה נהפך הודו למשחית וערגת בל שמתה ויפנו לשולה וגלמודה, על שנסתמו עיינות החכמה מעיני תעדה, ובל בני הקהילה מרנא עד <ע’יא אחזו רעדת, צרחו כולם בקול מר, מרן דנשמיא תן חיים לצדיק זח אליעזר ע5ד לאברהם מאהבה, וברא מזכה אנא להגדיל תורה ללומדה, והתפללו בדמעות שליש ינהשתחוית ובקידה, ובעונותינו ננעלו שערי תפלה, ונהפך יום חשקה לחרדה, ביום ב' 3״ז תשרי ע״ת צרה היא לפרט, ויאבדו נפש ממנו נפרדה, ואותו היום נתקשרו ששמים נענים והחמת פניה קדרה, ולא מצאו מקום לפי כבודו לקבור גון> זכה ונרה, 'כנר כרוז יצא: מי שלא טבל לא ירד ליגע ברני ואל יהיה בתוך חמחעסקים מנויה יגייודה, ותיכן> זריזין מקדימי; נעשה; לנשמע, וקפצו למים תחלה לטהרה וטבלו גופם n' לעבדה ולשמרה, ורבים יצאו טהורים, כולם אנשים חשובים שבמקרא, ומצאו מקום סמוך ונראה אצל ליון נעל המחבר שפתי כהן, ומקום צר היה, לא ארוכה ומאוד?!־יש, ואעפ״ב התחילו לחפור חפירה, נאמרס אולי ניחא לצדיקים להיות אוהלים סמוכים לסברה, וחפרו,ומצאו שהמקום נתרווח מאליו, וכל העם רואים נלאיה ברורה, דהוה ’"«’חנן עזיזא ושרינן אפותיא דספסירא, ואתנה מקלקלת השורה, ואחר שנסתם הגולל, "««ש יצא על הארן וחזר לאורה, רעדה מלאת מתנינו וחלחלה, כ׳ יחד תפארתנו עטרת )יינ גדולה — הוי! אדון והוי! הודו מאור הגולה, מכל אנקת רובל, הוא העולה, לכן