Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 80

80 וליושב* ייושלים, ובלס יכירו אח יד ה׳ החזקה הנלחמח להם ויאוורו אכן אחה ובו׳ ועל הפשע לא יתכן שישוב הנביא המבשל באן ישוחח בלש, אחול, לנשל מפלח סנחר־נ אשי קדמה בזמן הלנה לבלש, וכל המשלשים לא יצאו ידי חוגחס בביאור הפשוק אכן אחיי אל משתחל ולדעתי הפעל משתחל יולה על המשתיל עצמו מאיזה צל ומגלה עצמו מצד מה כהולאח התפעל ומלח אכן הולאחי! לשלול מאמל הקודם, ((!דווערןו!טיןי) ופשוק שלמעל' מושב על כיש, ישעולו לפי שישלח אח כל גלותי לא נמחיל ולא נפחד, לכן אחן לן למשכלחל יגיע מצדם ישחל כוש, «יאמרו לן אן בך נמצא אל תמיד למזלך, זאין עוד קלוג .לעם אחל, ואפס אלהיס עוזל לעס זולתן, ועל זה ישיב הנביא בלוח נבואתו, אכן אתה אל משתחל נפעולוחין! נשגבים המת מחשבותיך ממחשבות כל אנוש אשל באלן וקצלה טי! כל איש ללאות תכלית מעשיך, כי לא מאהבתך אח כלש לנד נתת את כל הארך לפניי כי אלתי ישלאל ומושיעם אפה, ואן למעכם נתחה אותו עליון על בל גויי האדן. (הושע ה' ע') נשבע• ■שלאל הודעתי נאמנה, לדעת כל המפרשי׳ לא יתחני היעב שין> המקלא לתחלהו, ולדעתי, הודעתי הוא מלשין וידוע חולי (ישעיה נ״ג ג') שפלושו נגוע חלי, קלוב לענין ויודע גהס את אנשי שכח (שופעי׳ ח' ע״ז) נאמנה, מלשון מכת גדולות ונאמנות (דבלי' כ״ח נ״ע) ושעול הפסוק אפלים יהיו לשמה ביום התוכחה כי נשנטי ׳שלאל הכתי מכוח גדולות ונאמנות. ,I (משלי י״ד די) באין אלפים אנוס בל, בל המשלשים באלו כל אחד לפי דלכי ולדעתי: באין, נמו בא ן בחלון. אה״וי והוא שם מקלה נלדן> לשם בא, ושעול! באון זכח אלפים יש אניס בל, והוא כפל ענין של ולב תבואות נכח שול. (בבא בתיא פי׳ב): וליחוש דלמא לאו בנולים ננהו, וקא מעייל חולין'לעזלה, דמקדיש להו, והא בעי מיכלינהו דפליק להי, וניחוש דילמא לאו בכולי׳ ננתו וקא מפקט להו ממעשלוח , פירוש וקא אכיל ענל. ותימא דה א תכן נפאה פ״ד מ״ח המקדיש סילותיו עי שלא נגמלו ונמר; הגזבל, ואח״ב פדאן פטילין ממעשרות וא״כ מאי קשה ליה דקא מפקע להו ממעשרות, הא ע״כ בעי להקדימן כדקאמל למקדיש לתו, ואחל הוצאתן מהעזרה עב , דפל־ק להו. א״ב יש להן הקנה פיקדישון קודם שיגיעו לעונת המעשרות, ופטורי(? וגאון אחד ממדינת ליטא השיבני במכתבו, לזמן בכורים הוא משנכלה, כדתצן בבולים פ׳יא מ״א תאנה שבבלה. ואז כנר הגיע עונת המעשי, ואם יקדש ם אז לא יפטיר• אבן כבל הלאיחיו כי שגגה היא לו, ולא מבעי לשטח הל״ש (פאה שם) שאן! אם הקדישן קודם מילות ומלחן הגזבר פעולין ממעשרות, וא״ב קשה קושיחי 'הנ״ל דיכול להקדישן קודם גמל מלא-חן למעשרות: אלא אפילו לשיטת הלמנ״ם (שם) דאינו פטוי עד שיקדש ן קודם שיגיעו לעונת המעשרות, ויש לכל זרע וזרע זמן מיוחד למעשרות, «“יי קשה דה א ע״ב בכורי׳ קדמו לןנונת המעשרות, דהא בירושלמי ליש בכולי' קאמד אפיל' בישל אפילו פגין יכול לקיא להם שם בכולי', ועינה המעשרות מנן פ״א דמעשלוח מי׳ג התאנים «שינחילו יכו׳ העננים משהבאישו, והוא מאוחר הרנה מניסל ופגין,• בדחכן מס' שבועות פ״ד מ״ז הפגים משיזריחו וכוי ב חלו וכוי הנושל וכוי הבאיש וכוי וכבל הודה לי הלב הנ״ל כי שגה נזה וא״ב קמה קישיתי, ולא אדע פשל דבל וצע״ג. עם הארץ. Von Salomo» Klein. לבים נתנו לבם לדרוש ולחול על מה.ולמה נקרא הלבה מאוד בפי חכמי המפל יגמדא כ. שאיני נטהל הנפש ולא נאמנת לגיזו את אל נשם ע״ה, זה א מל ככה חמ ר 033, למב ס נפילישי על פלק׳ אבות פ״ה מ״יז אמל נז״הל איש שיש לו מעלו£ י יחיאין לו מעלות שכליות נקרא ע״ה ל״ל שיש בידו דלן ארן ואין נידו חללה "יי .יא - שוב האין. והחיקל הגדיל ל־ יצחק עיאמה בכן פלו שעל ל׳ חשב כי לאו- ונא"1 כי במקיה הגר גס היא יקרהו, כי מצורת איש עצמת ותולדתה מנואל ג’ י י דישנה בעילם הלו«׳ לשנת שם ב״יהלץ עד עולם. גם אני חופש ככול * - גאין, וה- אשר לא כן ידמה ולהחשיב עצמו הושב נאק נלננו יש& " ־ ׳■כנדס וכבוד ו־ט שכמו לסבל מחמד* תבל נקיא ע״ה. גס א:י אדמה מה שלוח גאל הגיא נ;ניור\ והוא, כ׳ אש :r1Pr, י - י - י *Y0 ,ו כל א 5׳ דחינו לענוד את ה׳