Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 77

.— 77 — אלין, נ׳ ראיה׳ אן אזנין פסוחוה לקול המיוה לגני, אשר כשאון ימים המה אלין, לששון לפנין שיחי ילגלוח לסכין מצפוני לגני; ואל ידמה לבנן אשר לניס המה הנערים שה אשר נצל החכמה מחלוננים, ומדוע נאה־ אן אלין? כ׳ לא כן הוא! נאמנה לא כן הוא! אן כאשר ראיה לילה נו הגדל החשיכה, נו האין נשמלה ערפל הכאה פניה, אן אז יינו הכוכניס סחה אהל השמים ויעצמו נמאד על פני מצע הרקיע, ויחדיו נל ׳הלו אור כי מה המה? — ואן חמן יכסה שני האדמה, ככה הוא נעיר אשר אנשיה לא נעו שכמם לסבול עול החכמה וכעולליס המה לא ראו אור, וימש חשן על פני חוצות, כי שמה לא ׳גיהו קרני שמש החכמה; אן נעיר הזאת ׳הראו ינים המתחכמים, , כ׳ כאשר אחד ינין זעיר זעיר, חכם יחשב נעיניהם, גס כ׳ •אמין נשוא נתעה וחכמה מה לו, ידיעות חכה כזה יחדיו המת מאפע, ולכן נאה׳ אן אליך! — ואס כי ידעה׳ ידידי, אשר אן לשוא אכנה שיח, ודנרי דניים לא יועילו ולא יצילו המה, כי מ׳ אשר זרעוני הפתיות והחסידות הכו שורש נלנו, מצחו כנחושת לבלתי תה לסכמה אוזן קשנח, וגם לו כחול ירנו מלי, מחמאות לשוני החלק, ומנופה אמרי ינעמו — ומה גם אס אף אחת לא מצאת ידי — והיה כאשר אני שלום אדנר ונמחק שפתים אחפצת להטיח לבנו, הוא למלחמה, וגס קלל ׳קללני, ואם כן למה זה אנכי אדני? — אן יי' יעצור נעד נרקיס, אשר אן אש נענים המה, מרדת נרעס אלי ׳ושני תבל? או מי נעד זים יחתום מלפיל מני הדיס גגותיה נקול רעש יפוצץ סלע? אשר אן למו רגשי לי. אנוש ידמו I ועתה איכה 'אתאפק? איככה מהפיק מלין אעצורת? עת על לני נפלה שלהבה והגיוני כעשן יתאבכו. תאם אעמודת נגד שען, רעיוני, אשר כנהר נחון לבי ילפתו ארחות דרכם וישאוני הנה והנה? גס לו כח אבנים כחי,זאת נל תוכל נפשי! — לכן יקירי! נא נא עמדי, נלכה וננקרת את מעשי האנשים אשר מאתם לדבר נפשי חפצה, ונראה יסד אם צדק ידבר פיהם וידיהם יעשו אן משרים! קום ננוקר וראה את ניחם, אשל שמה בהתלהבות מל ׳נקשו רצון ונשם נית ל אותו יכנו. אך ערם ניאן אל חון הניח מהל לשוס ׳דין מל אפן כ׳ נבאש רוח הבית יען גם שמת שוכנים המה ותעל צחנתם — וראה שמה איש זקן, לאה קרן עול פניו — כי אן כקדניס לו בזקנו אשר יפיד לשני ראשים אשל נמו ינגח נשול אל חון הספל אשל את דבריו כשום הוא 0 r נוהם, עח יתנועע כנוד הקנה נמים כי נשגעון ינהג — מה זה הספל אשל לפניו? מתון הספר הזה דנר׳ זוהר יזהירו נגד עיניו, אולם שאלהו נא אם לבנו יבין אשר פיו ידבר? חי ראשי! כספל החתום הוא לו, ואם בל תדע לך מדוע אך נו נחל מכל ספלי ישורון? ומדוע לא ׳למוד אח ספרי תולקינו? שמעני ואנכי אגדן! אכן בראשונה אשאלן: מדוע לב העם אן אל אמונת השוא נועה? ומדוע יאהבו כעורים למשש בצהרים? אין זאת כ׳ אם בראשון; יען יד שכלם קצרה מהנין נכוחות, ושנית: ני יאהבו את הנעלה ואמונת השוא תנע־ח למו סלק אלוה ממעל, גס אם לא ישקדו על דלתי התולה והחכמה, אך בזאת יתהלל המתהלל כאשר למען השם נעשה כל דבל, למען השס ישלח מאכל סיוח אל חון גרונו, ולמען השם יבעיר בלבנו שלהבת מ״ן השורף, אשר זאת יאהבו למאוד, ושלישית: יען אן על חדשות ואל נצורות נפשם תצמא, אן,אותות ומופתים יבקשו ובמה זה ה׳ הוא האלהים אם לא יאמר לחשן ויזרח ואל מיס וינערו. כי עח מלאות עיניהם'לראות מפעלוח תמים דעיס בצבאות השמים: וכשמש וירח וכל מזרות בחיים מן ראמים עד ניצי כניס, ונצמח׳ האדמה משארז בלבנון עד אזוב בקיר כי כלמו הוים המה יחדיו, ואך חדשות ונפלאות אשל לא שזפס עיניהם יחפצו לחזות; ובאמת בין הנפלאות, הגדול נין הפלאים, כי הפלאים האמתים לאין פלא יחשבו. אן אנה שרעפי אנה תוליכוני וחשאוני נתון כנפיכם? שובנה ננותי! ונראה למת זה הזקן ונער יחסן קרות דבלים לא יבינם ולא שעמם אבותיו, אן זה הדבל אשל דברתי כי לקנן שכר מאת ה' באין אונים נפשו תוחיל, כ׳ מה מאוד תגדל הנפש בעיניו אם תספור את כל צבאי מלאכי מעלה נשמוחם, ומת מאוד תחכם אם תנין להניא את אליהו איש האלה׳' עלי הארץ. ועתה ענה ידידי! השקל עניתי נו? ועתה גש הלאה יקירי! ולאה שמה איש אחד מוכיח את רעהו על אשל לא גלח שער ראשו, וישאלהו אם חלילה יחפוץ להיות ככל הכלבי' אשר אן נדברים קטנים כמו חנ״ן ולשון הקולש יבלו ימיהם על אפס וימפצו לחקור נטבע אשר,שם אלהים. ראה יקירי, אם דברי האיש הזה אינם יורדים חדרי בטן נמדקלוח חרב? לאה האנשים אשר עלות מרום יחפצו יקללו את האנשים המנקרים את אשל שם .אלהים בארץ, האנשים אשר ידברו בשפתם כי תורת אל חי יאהבו, מדברים בוז על השפה הנאמנה אשל בת הופיע ה׳ אש דת ואיככה בתורת ה׳ יבינו אס לא ידעו It0!׳