Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 76

76 Beiträge von Abraham Jäger-Herowitz. מכתב א׳. ■*' אניע נין פעמים, יאשהחוה אלצה אפיס, לפני פאר פני ציון הנשאלים, כת1י1 - ביאש ההרים, אשר שמשו לנו זורח, .וכשיר הוא נוצח, פאר החכמים, ראש המליצים׳ החכם החוקי המלין המפואר, חנו ממתקים ושפהוחיו מחמדים, דונר צחוח ומנעים «וירוה, הלב מהו״לל מנחם שפער! נרו יהל לנצח! לני יחיל בקרני עה יערב לני לגשה לפני הדר כבוד אדוני! אם כי לנוח עמלה' בהולה אל ח׳, וע!ח מאוד אהבה׳ אל שפה ישורון וכל מנמוה׳ אל להבין אורסוח־ה׳ וכעבד ישאן> שאפה׳ אמרותיה כ׳ מאוד נעמו. — אולם ידעה׳ גם ידעתי אדוני! כי אן כיונה קצוצה כנפיס, באשל אל עעע מהאין השא פעמיה, בנפשה תדמה כ׳ באה אל מרום שמים, ככה אנכי כנפי שירה׳ קצוצות ולבני ידמה עליתי שמיס כאשל אל אדדה. ואת אשר לי בשיה המליצה קעפת׳ אן בוקר הוא ולא שושנה. ואיככה אוכל לרהוב! בנפשי עוז, אנכי נמלת, לגשת לפני אריות? — אן אדוני! לא באתי הנה לממן אתפאי ן לאמר: שמתי קני בהון כוכבים, חלילה ל׳ מזאת! אכן חי אני, אן רוחי הציקהני להש־ן מעיכות׳ החוצה אל בה עמי למען הראות קלון בוגדים; נ׳ לא אן אל רעי אשי אליו שלחת* אמרות׳ גם אן אליו אותם ערכה׳, כי אם אל כל לב רגש, אל כל עי1 רואה. אהה אדוני! גס לפנין חמס אפוע, כ׳ ראיתי בני ארצי ישיתו ידם על עין בניהם מלאות טוב. ומי כמוני אשר נהוכס שכנה נפשי יודע תהלוכות האנשים האלה, ולכן אהה! לות׳ נשברה וקילוח לבי י הומה לי — וכאשר אס עצמו פצעי הגבול ביום קלב אס הלב אויב לשחת נפשו, אן אז מחיש כלביא יקום ויתמרמר אל•.שונאיו; כבת אנכי יען מאוד רוחי נשברה נלאות׳ בת עמי, וגס פצעי חנם מאוד עצמו, יען אן קללו נפשי עת חפצת׳ חרפת עם לגלות, ולכן בנפשי עוז הרהבתי לפני גדולים לההיצב, וגם למע! זאת נאה׳ הלום לפני כבודן, למען שפח עבר לשון תפארתנו, ולמען נערי עמנו פת אשי אן מעת פתחי עינימו לראות טוב, והיה כאשל יראוני דורן על נמתי כוכבים, גם המי׳ ידרכו קסת על מיהר־ המליצה וישירו למען ינצחו והיסה מידי הברכה. אחת ואחה, אם ימצאו דברי מן בעיני כבודן יאבה י' אשל חצי לשוני יבואו המטרה ותהי משכורתי שלימה, והיה אס ידונני ד׳ עוד אנוא אל מקדש׳ אל, ואם אין והיה כאשר העינים הרואות אור יראו כ׳ אין. שוה להביא בטנא הבכורים תסלח נא אדוני! על עלחתן וגם ני לא יהיה אשם, כי אשל לפניו מצפוני לבב גלו ים יודע אשר כל מגמתי אן לטונה עמי היא ועל כי צעיר אנכי לימים מהרה׳ לבוא. דבלי .המתאבק בעפר דגליו ואומי שלום . . . . מכתב ב׳. י אומי שלום לכבוד אהובי לעי היקל הנכבד, אשל חל החכמה על ראשו כה׳ . . . נ"’ ולפני שמש ינון שמו עדי עד! ידיד׳ ■' אל יהי לפלא בעינין ולבן אל יתעה מדוע אצו כה פעמי לבוא אלין? י גחון יער החושן אנכי נודו — כ׳ אל איפת זה את העיר הזאת אדמה, ואם לא חצי •על שמה יצמח. צלמות — בהון יעל אשל ערפל יכסה פניו ובקרבו תשכין בלהה. w נו החסידות מצאה בית, בו פרחי האולת הגדילו וגם עשו פרי, נו משכן שודדים מ ביש׳ שלום החכמה; נחון יער החשן הזה, ידי אסורות לבלתי אשלח אח ריחי על ש .< החכמה ל-קט אורותיה, ולשמח אח עיני מני אוי כוכביה המפיקים נוגה — בתוכי ז י כביר חפפתי אחיי אור נוגה ואהה, לא מצאתי; אן עתה ראיה׳ אורן מפין קרנים, ין כמוני רואת אפי אן בסנורים מיכה הטס הזה אשל אנחנו בקרבו, כ׳ מדוע זה _ חיק נכריה ובי"' נכרים יפסיקו, כ׳ מעשה התעתועים ואמונת השיא וההבל אשי ,יבם מיש׳ קן להם, אן נבלים המה, לא ישראל ילדם ולא יעקב הורתם, אן על שדה בבי ומצדם הבשילו אשכליתיהס יישהלחי נע־שיחם החוצה ייסיככו על עם סמלת — _ P מי' אשש אהבם ויעלת חן: החכמת, אשל עליה אדני תורתינו הקדושה על 1 ’®שי«, "י! י"י י לאיתי אן אותן צועד על מפתן בית החכמה ועולה י י -י, .יאיש׳ אן י אותן פו.ח אה רוחן החפשית לדלות פנינים מני ים ן מחלד, ולכן מתין גיא צלמות על כנפי עונג עפה׳ נתון לוח השמחה I