Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 68

68 כדגי הים אספו אדם ובהמה יחד, ביתן אל לכו לקום ולהצילנו רעוז ואת ד,צם1ני הרחיק מעלינו למען לשכב לבטח (צילום מפחד. חכמה נתן כלביו אלהי השמים ובחכמתו הגדיל מכל נדודי מחנים ובאפס יד הקים שלוםיבארץ,' את מלך הצפון הטה כאהבה מסתרת , לשבית מלחמות והיתה לו לעטרת ותשקוט הארץ אין צוחה אין קרץ. לכן הריעו לאלהים כל יושבי תבל זטרוילאלהים זמרו עלי תוף ונבל קרץ מצפון בא לא יוסיף עיוד* לרבנו ברכו בקול תודה ובשירי תשואות *) ברכו אלהים ומלך הקים לנו ישועות וקראו'לאלהים: ,יחי לעד מלכנו: מטה משה. לכגוי גגי הוי,ס על, היושג כעה על נשא שלמה, ה״ה הרג הגאי! המיל כמהו״יר משה נלאך ,״׳, לב ומג־י ׳ית״ק לי־פנ׳ק <ע״א. Bon Jsak Grünberger, Rabbi uatS-Candidat. בת לייפניק קדרות לבשה ובמר נאנחה: בדול כים שברי עזבני איש יש ל יוימי ז בקשתיו ולא מצאתיו - הה לקשה יומי! אלמנה הנני - אחין אלהים מני נלקחה! חשך יפסבי עת שמש עם נדעכה "לא נוחמה" נקראתי, נעדר חוד מקיומי, אמר לבת עיני, יומם וליל אל תריומי,' אוי שלימה איננו זנסשי משלום ןנדוה, - *) כמו חשואוס חן חן לה, פ״ן הניאול שס.