Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 66

קדש, ולהצמיח מוצא חנונות נכלם ג! אלהים, נרפים אחס להניא נלכה אל ניסו לעפייז | מסעי נניח ד׳ למען יאחז צדיק דרנו ונר לנ cppv אומן. — גם לפוחר נווג מ3קם! אמונה אליו פ׳ קראה׳, גס מאח גרשה נפשו לסאוה אל משפטי ה׳ נכל טח לא אחסון י גס אנכי להכותו נשנט אמרי פי• מיוט ירית לך למטרה לירות חל׳ לשונך נמדטוח, אהנת נקשור תנל נחנל, נפלפול של הנל, תסתור ב׳ תורך ימינך נוראות, נגדולות ובנפלאות. ופקוק דפשקיה משה, תחרש ממנו ותחשה* — נלטג לשון אץ נינה הוא יורה« אשי ננו נג אבן, יחשונ לברזל תנן, •שא אגני נזל הלח מתנוססות טל לנו? החתום ואת .מצוה צופה ומניט והנראה ואת הגלוי יהיו אליו כמרי הספר החתום* מל מתי פתאים | תהנצוז פתח חלצנות לנת ך האמולה, אהונ חולה, אהונ מוסר, קנה נינה, ואל תה,! מכס נטיניך, כל ישט וחפן ישר. ירך למלוא חכמה, וחהלת אדם הפיק חנונה, למד לשונן ד3ל לחוס שדנו סתר בי שמחיד יווייי 11 ד!1זייו 11S חרג צא אדם. כן שטפו נזטס נחל’ כזחת וכזאת חכנה חרג המתהפכת נליעל תקופות הימים כל חלקה טונה נטדן גן אלהים נטט מקדם. — כל טן הד®6 ו הפילו לארץ, וכל מנמל נלוש גדעו, ולא יגנהו נקומחם אל כל שות׳ מים. פראי דעתן נטלו ופרי מגדים לחדשים ׳נכר יקוסס הז(ון נזעם אפו ינשו טלפי דעת צמתי חנונת קמלו שדמם קדש — כסו פניה חרולים; אין עוד חהלת שפת ניהודה ופרחי לננו; אמלל ־־' על׳ יערה רוח ממרום להרים נשדה תרומות והיה קדש ראשית חנואת שפה, אז יונל ת’ עם ממשך ומלט, אליה ינהרו כל יחל עמים אשל קלנחה יחפצו, אז עדי עד ישנו לנשי* לך שרים נסולליס, יגילו עליך נלנה כימי רשמים על האק. — כן נקדש חזיתיך לראות עז ך וננודך הכוחנ נשנעה לחדש הרניעי נשנת בצדמו* ונמשל לננ לפ״ק. שלום ואמת *1 - מזמור לתודה. Bon Leopold Winkler. עשה שלום במרומיו הפליא פלאות אחרי אשר פגענו ב פרע פרעיות נדום!יאמר למלאן:'הרף’ידןז! מצפון על כל הארץ רעה נפתחה כאניה סקרה כלב.ימים נדחה עד כי נגלית אלהים בהדרכבוךך. ראית את הארץ והנה נשחתה על פני כלזיושכיהכםתהזעזיפתה;גרו יסודה ועמודיה :תפלעו,' ז '.הר כ איש כאחיו!"7עמים זדד :קראו כי ישם' יזבחויזבחי צדק!חד נסעו לזבחה לאלהינו' אמרו רדבותייחפעו. *T I I ״ י׳ T 1 V TM 1 T אלהים יושב סתר, נצר האדם, ״ ״ T T T V T T T ״ V *) השיר הזה ׳סודחו על השלום וטל הנייח אשר כלת מלן רוסיא עם שאי יי^ ארצנו נשנח 1856 למספרם, ותשועת גדולה היהה לכל העמיס.