Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 65

65 נהרה, נמו אפל <נקיע כשחר אורך והארך האירה מכנודך. אנוש יניע מרחוק ג׳ לך גל יקר כל קגלה ההוד והתפארח. כלך אמר כנוד ונלילח יופי רק העטלך לא יראה אור נהל א שח נל חח! פינו הוד שמש, אוהך מאסו אפר •שופם חשך. ננטר מדעה הוא •סיס אולח סחרו ושמש צדקה שיח לפרפל, כי איך תחזינה פינים פצומוח ניפעח הוד שמש? ואם אזן חרם חנח! מלים לאלוה — ואמרה צרופה? אטם אזנו משמוח היקשיג וישמח זמרה יה אשר נצלצל׳ שמח משמים קולו קול ד׳ נהדר? לכן דומי נדודה, החרישי הרגיעי הרגיטי שכולה, השקיטי הוחיל׳! פוד יצאו נחורי׳ נמחולח המחנים, פוד ח פדי הפיך מחח B שמים, יפרטו טל פי ננל־ך פוגניך מקדם פל קו׳ מיחריך יזמרו שירים מנטימ׳ זמירוח, יזהלסך הנפנה שפמוחיהס פוד כל ימי הארך, הוד והדר יםוה לך למנצח ננגינוחיך! איך השקום׳? — אלה אזכרה ותשתפך פלי נפשי, נקרא׳ הדורוח מראם שנוח טולמיס, פח אפלה טל לני ימים מקדם, נפרם החמוטעה כמלונה אדמה קדש ויהודה לא | היחה לשמצה נקרג קמיה, נטוד לא חלו ידי זרים לנלט נמלח שפרה לה, וישנ ישראל . נטח נדד איש תחח גפנו וחחח חאנתו נאק אשר ד׳ אלהיס דורם אוחה. אז דוני׳ ״ צחיח נלשין מדנרח גדולוח גדלו והצליחו דרנו ויטצמו נמאד מאד. פד לא היה ישורון };ן לחרפה אנוש נקרנ צריו וטוד לא ננלה שפחס לנטא נשפחים שפח טס נכר. אז מרננות r נחלי שמן נהר׳ אימן נזולו, ׳אורים גדולים נקטו לשטוף נאוה חן והמלא ארך דפת . יש ומיה כמיס מכסים פל ים מיפטת הוד שמשוחיה המליך מחרכה טל דרכיה נגה נוגה האמה יצדק יפיך טנני הגל ויה׳ אור. ניפי אפרוחיה חלפג ליופי רוח — משחק להמון שרים f «נצחים ננגינוחס. לאור חציה הלכו טס ד' אלה, כשחר פרוש טל ההרים נהרו אליה 1 ««ים,והה׳ ראשיה חנואת שפח קדש הלולים! ו קגלח יה! חמדה ישורון! הלא אח היא המחצנח רהנ ושטי כזב שפח לשון, ח ־1נ<7 אשר ימיה נפיהם יוציאו פחק לדני חופה. — חנוזי לשון הפגנה טל רעותיה' 1 ננוח אשר לא מנריחן, הן הנה יחנו אח דודיהן וישפכו את חזנוחיהן טל כל טוני כל פה , ייני ננלה כי טגנים נפיהם המה טושים. אח היא החודרת קרג איש ולב טמוק נחצי , «ישיח ומזמה. אהנח לירות מוקד שדי, לפתח מרצנות פמל ואון, מפרחי לדק, חפר׳ ישט י ינשה זרזין) ארן מפין מניח ה' יצא והשקה אח כל הצמא לשמוט דנרי אלה׳ ם חיים. - «׳ס טהור׳' מים נאמני' אשר לא ימנו מימיהם מנחל פרניך חשקי. חשאי כוק חנחומות < לשח אחרית וחקוה אל כל מנקשי ה׳ פד נלת׳ שמים. — אח היא יוצאת נלנוש מלכות י «י והדר לנושך, מחלצות קדם מטטה חהלח וחנוא׳ נפי׳ פדים, פטרת תפארה הייח י נ’י טמך יציין) מלוכה בכף שוחרי הורה ומושר השכל: ומאז פקו מדנרותיך ישראל מארצם! 1ילכו, פם ה׳ יצא נגולה נארצוח לא להם נדחו, גם שמם צדקה אפקה ומרפא לשון אין. ו ««פון קדם זנול לו כנה תקהר נשקן! מקדם מארונות שמיו, הילל נן שחר אשף נגהו ן ייננוח מאורי אור ירדו אתו פלאים ניום מפלתו — אכלה אש מקנינ ותלהט מוקדי י ’׳יי׳ פד. מתהפוכח רגט — שטן, הפח, היחח לגלים ושממות נצח הנח יהודה• גם כנוד ן ייתן לה חדר כניר׳ כח הלשון פשו גם תופשי התורה לא <דפות, אפקו דוני׳ צחוח חמו יילשיה. ותנה כמפט היתה מחנה מאת ה׳ להשאיר לח פליטת ולהרים קרנת נננוי, צדק , ««מים נשקן) ורוח ממרום הופיט לרומם מטפר אמרתה מצפצף: קמו כדיני פמים כרוה! ««חוקק שכלם גמשטנש נינחס. פרו פד היקוד נח וכטל רניניס נזלו נחלי טין, ונהרות! צ£ן כשמן הונילו, חכמי לנ טנלו נקצה המטה ומאורנה פינ׳הס. נרי לנ לקחו מיפרת q : '«ל וממחק שפחית ויוסיפו לקח ומכון שפח אמח לעד, כל נא יה ישימו כנוד מחלתה! «איות נקהל ננונים סלה! — — נחל שוטף! שנלח הזמן! זרם הפח! איכה משעוף נזפם כל חלקה טונה. איך «לשיש נהר׳ איתן גאו מימיהם, תדלח מיס נאמנים מניחה׳ יקרו. הטוג לך כי תעשוק ילל מימיו ממי יהודה ילאו ולהנקיע נישימון נהרות? — נח הלשון! היפה כתרצה! 1 "’כה גויס נאו שעריך ועיר חהלח עזונח מנניה? אנשי מקפר לא •נואו נקהל לך אליך ילושו, ונניך נשני הלכו? הגלה יהודה הגלה שפח אמת. נאוה נחרתים — איך חשך "««חוד תארה! אור זרוע לישרים איך קדר עליו היום ויה׳ ערפל סחרו! — נני ציון 'יקיים חשנו לננלי יוצר אגני נזר מתנוססות, האמונים עלי חולע יצלצל נאזניהם לשון ך לועז, נגדו ניהודת — והופנה נעשתה נ־שראל כ׳ חלל את קדש ח׳ אשר אהנ. העת ן np« מזמירת זר יזרעו לאמים ואדמת יהודה קון והדר תצמיח? כרס כפן שרשיו ישלח ו,דד,בז~־ 1־■יחיו להשקותו מערוגה מטעת הייתם למערה, וכרמי קדש יפלו נשמי חנונה אמרות ייזלות אמרח אלות צרופה שמחם לתוענה? גס לאשר ׳«מולו להוציא פרחים נשדמת ייזלות אמרח אלות צרופה שמחם לתוענה? גס לאשר ׳«מולו להוציא פרחים נשדמת