Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 64

הגיון לבי. *י; Von M. H. Nutzer. אל לשון פנל ספה נעימה, ירדה פלאים שכנה דומה. ועוד הפרח נחנצלח לסכי ,v»o שמה ינון, •ה• נדת הודה «כיה כ״ן לבנון! לשון מדנלת גדולות! עד לא עבים שמי בינות הקדימ, וכונני המדעות ערם אקפו נגהס, אז מקדם נשקף השהר — בית שביב לו כעין תשלמה תרשיש שהם וישפז• משבצים במשבצות המליצה בעדי התן רבת תפארת, שפיר גזרתם כדכוד שמשותיהן שערי! אבני אקדת כליל תפארה . — שם מהררי עד גבעות בצדקה שתו כל בני השיל ׳דמי; שפתי הגיונם, נאלמו לכלת בנגינתם, תשכח •מין הפורעים על פ׳ נבל. — על שדממו קדש רפד יצוע שלל צבעים רקמה: מעגליה ירעשו דש! ממגד תבואות שפה יפעת המליצי! ונעים זמירות, על נהר׳ נחלי דבש וחמאה שתולה בנוה גפן אדרה לעשות ענף ולשאמ פרי קדש הלולים. לשוא עמלו הבונים לבנות בית מדות כמוהו, לריק יגעו כורמים לקת« מזמורה זר תרעו ננוע׳ נעמנים וגפן היין כמוה, לתנס נשו מנעי«׳ שיר חמר לנעים על פ׳ מיתרי כנורם כהמיח ננלימו. אמנם הה! ארכו הימים עתות ירחי קדם חלפו, כני הכוכבים ממשילוחס, והירח — לא יגיה אורו, נתקו מישרות — קו׳ כנורס לא ישמיע' בחון קולס, הכה הבית ישיק־ס ושעריו אמללו. גס חומת נח ציון לאין הפילו, ופל שדמות קדש קין שמיר תעלה! — ן יפעת הלשונות! גברת השעה! ימים יביס לישראל קדורנית הלכת ממוכרי הדעת!! חומת בת ליון! ימים אין משפר משגב חומותיך השח השפיל אשר דבר ה׳ גזת. כל יודעי שמעך הזילון, כל מאהביך מקדם אותן לא •דרושו, ומיודעין בגדו בן כי קמעו שנין מזקן, ציון דורש אין לה. עדי נאה הצפירה, זרחה שמש צדקה, עד אשר קרנו ימי חפן — אשר היו עונים מאלה — לדרוש ולחור בחכמה; גס אל ארמנות קיש באו מחקר! ארש — ושפה, גס נעירותיך •שננו אדירים כבירי כח לב, נפשו יקירי רוח — מל הריי: קדם — לקבן על •י מפיח• המליצה, ללקט אורות מגבעות עילם — הענעו מקי6; — במיתר׳ בג זריך ינעימו זמירות, ובהמית נבליך משמיעים קול נגיגתם. ולי מה עצתי: עצמות שיריך באהבתן אשגה תמיד, דנם וחלב תחת לשונך, דבריך מפיקים חן ומדנין. נאוה. עורי הבת ציון היקרה! התנערי מעפר שרתי בנעימות! שובי השולמית! אשפי! מארן כנעחך תיטיבי נגן, הרימי קול בהיועה. עורי לנשי עז, והפורעים על ס׳ כמרי!! ישמחו בך יתרועעו •שירו, נשירה ונזמרה כבודך ונעימות זמרת נבליך סלח! — כן עגמה נפשי ועלמות׳ יחי ירופפו, כן אתעצב אל לני וכל עלמות׳ בחפי< בראותו כי אזלה יד בוכים חומת היכליך אשל נעו קו למבנה חן להחיות אבני קי6 השרופות, ואפש עצור יעצור בעמך גם עזוב אין לעמוד נפלן מהשחית חמדת יקל ושגל!, — לא עלו נפרצות לגדור גיר לנצר חומת בת ציון הנהרקה, נגדה יהודה, הולידו עדיי*: מעליה וינצלו חל׳ כתם תכנית היו לה מקדם והיא — עלום ועליה, הרימו עטר®! תפארת, הקירו המצנפת צנפה לראש מגבעת לצפירח תפארת וראשה פרוע. שעמי שולמית• יפו פעמיה בנעלים מיטיבה צעד במעגלי צדק תפלס ארח חיים תהלוכותיה נקים ־', הוי הוי איכה נחמשו עקביה! — אך לא אותך מרתת הבת יהודה, כי אס אותה, לא אותך מאסה, גר אלה׳6 י טלם יכנה, שביני זהר הגתה איר עילם לישרים בלבותם, עודם תחילו בכוכבים לעול® ועד. אך טח׳ עינים מכה עומן לא יובלו הנע אל מאוריתיתס, — הן נאשמנים תופיעי 1 I *) נעתק מאגרות אלאשף. קבלתי על •ד קבילות אמרי נעם במליצת מידות ,k בביאור מקראות סתומים או נמח״ל אשל השיבותי לשואל׳ דבל. והוא המכתב הע״< בשפר׳ זח אשל כתבתי. — 4