Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 47

47 ל׳ צר ואידך אידי. פה נקליה הומיה נשאו! ורעש נ) מרננה «רקדה, ירצדון האופנים וגכגי■' אי־נחה על אנני השיש יהוללו הלרג בסוצוח יפסקשקון, השקט לא אוכלה. ■••׳.ג? ישנה׳ נדד ואדום, הוחלה׳, כלו כליות׳ נסיק׳ אצול׳ זרועוש׳ נפמחו, לאמי: נא שנן! אה׳, על חזה הנופת קדש הרימוה׳ לך חלומה נאהנה לא נשכחה אף לא הסם לנצח — יי אין אחריה לאמון לוח — מנשיקות פי אנשקך — דמיה׳ — אך אז אחן אח דודי ג1׳ V אשתעשע אחרי רג הימים לא שזפתך עיני, אז נדנלנו יחד מקירות לנ) אשירה לך שירה דודים, אשוג אתפלא על חכמתך ואלוה נחת, אניע מני ימות קדם, ימי נעורינו איכה חלפו, הרעות והעונות מפי'עליון איך יצאו, ולשמוח עליך כמשוש חתן על כלה. «ה כאוו רגלי המנשרים, מה נעמו שפתי דוננות חן, נאומריס לי: "קום מז לך יייס שאפנה נפשך ינוח לך מדלג מעל הרי קאלפאעען נעגלח צג ותותים "קלי המרק" והחרד נפשי חרדה גדולה, לקול השמועה השתוממתי, מחרים משתאה עמדתי — לא ’7®ח* — נפשי שמתני לאים נדהם, כגנל ענלו "ן. שמחה 1עצנ ומחלת לנ מסומלת ממשלה׳ יעצנין ליס נל׳ דעת כמו.נכון לצלע נעלם תנוא עליו צלה דאיתעל כר!נ לא ’יעה׳ אנה — אויה! השמים לעותר כקה אופל עננה וחשכה מנודחס, הענים התקדרו אימתה ’ליקי אור חשך נעליפיה, כעל יום נקם, כעל גמלות ישלם אל לקץ הפלאות ייפג ריחי לני יהגה אימה : קרנה אל נפשי אנחה. ויהי אך יצא יצאתי על מפתן ניס מניני והנה נלהה, נלהוח צלמות. כחולם חלום שוית׳ נפשי, אך כליית׳ יסרוני "היענה "יאייז יעיניך יחזו לך." מלאת נוראה! פניך זועפים נגפם אספו, איכה חועס איכה שיענ לא תאר לך ולא הדר, לחייך החדלו אדמדמת, אכל נשרך מלאי, אש ננת עיניך שקעה, המה לא ’יתישו שנות נרקם, יניעו לא סדרים כמעע נמקו נחוריתס אף ממלאומיהם נילשי‘ שמלה ך התמר פרע שלחה, נפרעו התלתלים לכל מקום הלאה יזרו, ומדאגה שחוח קדרות לנשח כלה, גנח קומתך שסלה, על אזלועותיך עוד הפעם — ולא תוסף — לאם "ליד נשאה ג) עוד מעע תפעם רוחו עלם ימות ד) השק אחזהו ת) חמות הריס פעמיו השחית גאון עוזו ותפארת חיתי ני, והניף ידו נעים רוחו והכהו ומת, אהה! על מוח »ים מי לא ינכה? ו) מ׳ לא יניע לאש נשנלון מתנים יאנח? אף כ׳ אני מגרי ניתו איל זרוע לי מחכמתו, נקשתי חורה מפיהו, וכל יקל לאתה עיני מעשי ידיו הפלא ישנא• אז אמרתי ניגוני: קראו למק־ונניות בניכם למדו קינה כל שיוכני גבולי ארצו מרי יבביץ 1מבת משיוש' ארץ את־מ־ות רב תבונה תופשי' תודה הכרעו בבכי אבל יהמיון. אם נפל מדוד בעד מלה מרוטה יתד דונאמן ביתי יעקב עליו' nSri נ) נהיות׳ נלנונ הגידו לי שהנהו נניח אניו הגאון המנוח זצל״הה וצפיתי כי היא לנונח, ואנכי מאומה לא ידעתי מהאסון אשל קרהו. I ישני' מול שמיס שסימן יפה למתים כדאיתא (כהונות ק״ג:) ן I נמצג הזה נא העילה הצדיק הנ״ל נ״ע וידיו אחוזות יחד ויקוים נו מעשה דרני 1 נשא אצנעותיו כלפי מעלה וכוי עי״ש ומשם לקחוהו למלון האורחים ונועדו אליו ח חכם ולא הועילו עד כ׳ ׳צחה נשמתו נעתרה (נ״מ פייה) גן" נהייתי נעיר קאליש הוכח נמכאוג רפיון אינליו (לעהמונג) ופה נתפשעה נכל ״ התנה אשר התנה למס חרג ניד המות לפגוע נו, וע״ז נכו כל ניס ישראל הי נעירות אנל נכרך מחמת ׳קרתו (כהונות ק״ג) וכיון שהכל היו כקרוניו ישנה ק״ה) נכו כל נית יעקנ על מותו ויכהו אחריו עם כנד מאד ונקנר 5ג, ^, יי יעליי נוכל לקרא הכחונ (ישעיה כ״ח) ניוס ההוא יהי' ד׳ לנאות לעערת ירה תפארה לשאר עמו היינו יען שיהיה עערח "הלני" יהיה ג״כ צפירת תפארה כ׳ תפארת העם מנהיגם, כמו שאמרו ז״ל (מגילת ט״ו) עתיד הקנ״ה להיות נלחש נל צדיק וצדיק, ונפרע להק דין אמת לאמתו (שם).