Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 46

דנל ימנעני מדנל כאשל פס לנני; ולכן נם נגהה, אם גם «ונחי אה הדרך אשל אליו נשאהני נפשי! אס יהיה אלהים פמדי לא ינצל ««ני לנוא נקוד האצשים המתאמצים לעהר מחנוח ישורון «הגלי כזג ולסקל שדי הדה מקין ודרדר אשר צמחו על פני כלו, כי פני איש לא אכיר וחנך ודגל שקל שנאה נפשי; גם עהה אעמוד לימין האנשים העומדים נשדי המערכה נגד מורדי אור ומואס׳ דעה, גס עתה אהיה נין הנכספים להרים קרן ישראל ולהראות תפארה דחו כל אשר נכחי לעשוח. וזאת נחמה אחיך, מוקירך ואוהנך לנצח. רב עונג ועדן שנעה נפשי נקרא’ נענין זה דגר׳ פי חכם אוהב הגונה ואמת: דוד שמו, נשיר החפשיה אשר נין כונני יצחק ינון, קראתו משם, ני על פני כלו שפוך רוח חן והאמת ׳סודתו: אם על רעיון ורוח נשים דלחים ונדיח, הלאלה נקרא חיים? לא על המוח, תהי נפשך דואגת כי על חיים כאלו; לחושך נצהלים למימי החיים לא לך יהלו וכוי. Beitrag von A. Apfel. מכתב לידידי אהוב לני המשכיל השלם היקר כהל' שלמה נן הגאון המהולל נפי כל מ״ור אשל קנה לו שם עולם הצדיק המנוס מו״הררשכנ״ה צגי חיות ז״ל ה",ה. נפש נענה «׳חלת עת זרועות התקוה נה יתמנו, כמעט צלי' מעט דנש לה יערב, מנגה נלק תחלת חשכת ננניה ׳אורו יגה שניג נחמה, ותקל משאת כנד כמטיל מעמסה מני לג דכא ונכא רוח ותהי הליחה. אוחז נחלט לא איש יתאר לו האדם נצנע רקמתים עתות יאחיון, נלא׳ חזיונותיו מחזות יחזה — נשובע שמחות — לחפצו מתאימות, ניפעת אין אמון. ישים ננפשו שקל להמתיק תחת לשונו מדורות פתנים אשל משפת סך רעל שתה מצה. משורש משאות שוא ומדחים — לג הוחל יטה ו — יפרה מעה עוז על גל פארותיו יסננו, ישלח נדים למרחוק. כה בהגיון לב ישים גשמים מעון לו, ארמון נעם מעיר עלי כנפי לוח יגנהו. ונטה שפלירו על עב קל, ועל קנה לצון יצג אפדן א) אכן נחלום מהקין כלו. העת נגדה, בהפנותה שכמה ללכת רוח אחרת עמה. תכבד משאה לעיפה, משנה שנלון תשגרהו, ותמונות הוד יפין חתענ, חשך משחור תארס, אך גלמס יראה מושלך אלצה, עת יניע אחורנית שורש מארן גזעת חלם המצל אשר נו חסיח נפשו, וענפותיו נסעפו, הוסרו, הותזו, טירוחיו מלנוח, גלים נצים, הולד לאלן גאונן והיו כלא היו. — כל זאת נאתני אחי! אני הגנר מכת נשנע ענדה, ומנשל׳ אחזה כל אלה, כי נקרני פשה הנגע, והוא הוא ילמדני דעת מוצא דנל, — כי המצוק אם המדעים — ולק עליך החליחי, מוכה ונגוע על שואתך, כי מלאני זעם איש איש נכלי מפצו אשר ירעו.לשוכני תנל, עוד עדי לא נגעו, לנ ממני הרחיקו, וחצי שנוני העת מלאה אשפתה מהם, עוד לא נחתו ני, אנכי אנכי׳ מחולל מפילך, מדכא משנרך גדול כים, הלא נצרתך א) רצוני נזה אשר נקרא (לופעשלאס) נל״א ולפיע״ד כיון נזה ל״י(סנהדרין נ״א נ') "נשעה שנשא שלמה את נת פרעה ירד גנריאל ונען קנה ניס וכוי ועליו נננה כרך גדול שנרומי ואל" י מפני מה לא נתגלו טעמי התולה שהרי שתי מקראות נתגלו נכשל נהם גדול העולם" ויען ני שני המאמרים הס נהמשך אחל מהראוי שהם משולנים לכונה אחת. והנה כאשר אמרתי שהתקוות הנכזנוח יתארו נדמיון ארמון גדול ננוי לתלפיות על נל’ מה, אשל קל מהר יהיה לאין. והנח כשנשא שלמה את נת פרעה שהיא היתה הראשונה מהנשים הנכריות שלקח ממשמעות הנחונ (מלכים א׳ י״א אי) והמלך ונו' ואת נת פרעה מיאנית אדומית וכוי נ"פ נתסלה; למה ננפשו פי אמונתו שלמה ולא יעו אותו מדרכו הטוג וזה העני[ גנריאל םע״צ פרעי מרכב משני שמוח חואליס ששניהם לשון חוזק. (דאס פעסעע זעלנסענעוואוסטז״ן זיינער שטאנדהאפטיגקייט, אנל נאמת היח' זאת דנר מדומה (אייננילדונג) כאלו נען קנה נים והעלה שלטון ונננה עליו כרך גדול שהוא דנר הואי. "שנרומי" לייד כיון דמצינו(שנת נ״ו) "כרך גדיל סתם ופלש״י (מגלה וי) של יון ולדעתי הוא לק לדוגמא על דנל גלול «אי (קאלאס, ר־עזענוועלק). ולכן אר״י נא ולאה מה טוב שלא נתגלו טעמי התורה כי נשנים נתגלו ונכשל נהם שלמה. שנטח נעוז אמונתו, וננה על תקפו על שהיה אך כקנה נים, שהקנה הען היותר רך ולא יעמד נגד שאון הים כמעט. ולפ״י החכם הל״ר שלמה פרענקיל נ"י לא יחישנ מלח "ננריאל" ונס. מלח "ונען" כי נעיצה הוא שיעמד הכן ולא שיציך ע״ס המים כאניה (יעו׳ כ״י