Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 45

- 45 — ם"׳ שטה «קונצח גאו אחריהם ללקט םפימ. ואם אונה לכנות גלם נשם, תבלה העת וזכרונס לי) ’קוף. חפאלס ישראל הרמנ״ס נידו החזקה גנה נית נחמד, למט! ימצא נו בל דורש יי צלבו בלי עמל רג (באשל כחג נהקדמחו) אכן גס סקומו נכזנה, בי כמטט ב.ה מלאכתו, והניס עמד בהדרו ויקומו אנשים מארבע פאוח הארץ וישליכו איש איש אח טנא מחשנוחיו טל פסח ניסו, ויאמרו כ׳ נמצאו ■מגרעות נביחו נקיקים ובקיעים י’חני «ליו חמר וזפח עד בי לא סואל ולא הדל לו, כי מבן> רגלו ועד קדקדו לא נשאר מקום נחנניס אשל יצא מסחח ידי האמן; המגיד משנה, לחם משנה, בקן> משנה, משנה למלך. הגהות מיימונית, מגדול עוז, הראנ״ד ודומיהם בתרוהו, הקיפוהו מנל «ני ופנה ויטעו אהלם קניב לגיסו, והניס נמלא עשן, אין יוצא ואין נא; בן עמלו י’ג«י לשיא הר״י נארנטה טוריו, וקאלו נניס ו יותן>, כ׳ סחת אשל דמו להקל מעל מבקשי תולה את עול התפוש, היו להם למשא, כי על דגליהם יחנו נושאי כליהם, המונים המונים, זה בונה וזה יהלום, זה על זה שואל, וזה אס זה יצדיק עד ב׳ ישבח הקורא, מה קול הצעקה אשל נאזניו, ועל מה הענעו עמודי דבריהם. — ועזה את מי ננחל? נעקנות יי’ ילך -1‘ אנכי אבחל לי אחד הנזכרים, על פיו אגיד דנר המשפט, על פיו אודיע חוק• אלפים באזני חפן דעת, ונא רעי ואמר לי "לא כן דבלת, שקל משפטך, קרא נא נספר ״’’ איס, חות דעת, בית יעקב ובו' מהם תלאה בי הקבלת עשה, המחבל הלזה בעומק שבלי ירה חצי קושיותיו על האיש אשל לאורו מלך ואין מידו מציל, ומדוע תעצים עיניך ממני׳ אס לבך נכון טם אל?" מת אשיג לאים הזה? ואם גם בזאת רוחך עוד לא שבכה כ׳ מענני" נחר לך אח הטוב בעיניך, אלו ואלו דברי אלהיס חיים, אשאלך אח׳, הלק זאת ’נוקש בעת מן המולה, ב׳ ידין נין איש לרעהו, נין טהור 'לטמא, נין קדש לחול, הלא גם עדה קטנה אנשים נה מתי מקפל, תחפוץ נימינו אלה לשמוע אמרות טהורות 5קיוח דופי ומלאות חן ונועם מפי מישר דרכם! ואלת מאין תבאנה פתאום תוך קרניו, מ׳ יפיס אלם דובר משלים?' מי ישפך רוח סן ונועם על שפחי איש, אשר מגיחו מרחם היגל לדבר בלשון טלגים? מי יברא לו לב חדש, למען ידע בלבל דבליו במשפט, לדני ננתח ולהרים קולו, והוא למול לשלוח את לשונו חפשי באין מתג ורסן אל אשל •שאנה היפו ללכת שמה סלך, בלי חדרים, נלי ערך, נלי שים לב אס ינעמו דבריו באוזן שומע אי יפלטו נה שרטת? והחבמה מאין תמצא אצלו לדעת דבר במקהלות עם, בפני רוזנים ישלים אשל יש נינותמו מניני דגר וחיך מלין יבחן? או מ׳ יפת נו אש תגבורת, לבל 'אחזוהו חיל ורטט נין הנצנים לשמוע דברו, מי יאקור לבני עשתנותיו לבל ילבו בתוהו '*אביו ממנו נעת עני האימה יעטו אח זכרונו נלגום׳ קדרות? על הנה היו עינינו אליייה אל ניח מדרש (סעמינאריום לאניניקום) אשל לו נוסד, בחפץ חכמינו ורבים «שלי עמינו, רב טוב האציל לבית ישראל ולנער׳ ישורון היתה הליחה, ב׳ נו ימצאו עזר יכל האמור וממעינו יבלו שאוב צמאי דעת מיס חיים; אכן חקוחינו היתה מאפע, בושנו איילי לו מוכי סנוריס, אוהבי חשך קראו צום ואבל, שק שמו בקוסם בשמעם פתגם השטמינאריום, ולא שקטו ולא נמו ותנומה לא נתנו לעפעפם, עד כ׳ בצעו מחשבתם יטצת טוניס תפילו. הן אמת לאשי העדה ומרבית העם ישתוקקו בי יהיה מדריכם איש משביל, יודע ה, אוהב חכמה, ודובר טוב, אבן על ידיהם מצאת העצלה מנוח לה ואס ידי בחורי ־יי,! לא יתמכו למען יוכלו לפאר נפשם נמלטות שונות; אין גס אחד אתנו היום אשר .־J חמלא נעשו גיל ועונג נשמעו דבלי חן ושבל יוצאים כספירים לטוהר מפי איש דובר יא יבלנס ינקפו למצוא איש כמוהו לנהל עדתם, ונבל זאת נרפים המת נרפים ומאומה יעשה טנור צעירי ישורון המחאוים שנון באהלי תורת ודעת; בל העם מקטנם "ולס יתאוו תאוה, בולמו ידברו מן הטוב לבית ישראל. אכן אך בפיהם ידברו הס ׳טמנו תחת מדויהס, קול דברים נשמע ופעולה לא נראתה, כי כשל ישראל דה 1־מל, על בן על בחוריו לא ישמח די; הה, מה גדול שברינו, מה עמקו אוד,”!'5י! ועי נים לנו ולא נראה, לב לנו ולא נבין, אש החשך נשנא וממנו לח נמוש, י החכמת נאהב ונירא מגפת אליו פן תאבלנו האש. — לא אוקין! אדבר נ׳ עטי f® יכידייי חמה מפיה יתמלטון. , חנה וכאלה מחשבות חוגה הדריכו את נפשי ממנוחתה, ויהי נראות׳ בי אין איש, גן * «ל צב לחזק בדקי חומת ישורון, אמרתי אעזבה שזה קמשונים, אשר לא יעבור איש תמים מבלי הנגן!, ותחת רפאות תחלואי עמי ארפא עתה אח גיוים, נפשי n . _חמ’ד חנוקה ודבוקה בעמי, בשמחתו יגל בבודי ובצרתו לי צר; בקרב הימים אשר גס אנכי נעזר אל, אהיה לאיש, ידי לא ננחושתיס יאסרו מעגמת טוב לעמי, אין