Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 44

44 ונוהו, וכל הנמצא •חן אל כליו, ואהסחס והנה אין כל, אך צל ולוח, ושכנו הקרוב אליו •בקל בכל יום בחי ההטלה להטוח אוזן לקול הדוברים ישיח עין על כל משלח ידם למען •וכל לעשוח כחבניחס, לאחוז אח דרכם, וכאלה רבוח לאיחי ואחה אח יקר! חשאלני, אין טחאום נהטכו רעיוני? ומלבד אלה אחי! השמת את לבך לחקור, בעקבות מי ילך כיום האיש אשר עדח ד׳ נחונה על ידו, ואל מי מהדוברים יעה האוזן קושבח? היתול לו דרך כאותו ובאמונת נטשו ולא יכיל שני איש? השמים! כי כן דרך איש ישר להניע הגיוני נטשו בטני עם ועדה, ודבל אמח כלבבו, אכן שאל נא■ לתבונה אס אלת דרכיה, ותענך י כל לנו יוציא אויל, ונבון בדעת יכלכל אמריו, וטרם יעבירם על דלתי שטחיו יניע לאחריתם לבל יתקוממו עליו ילידי ניסו — ויהיו לו לשטנה. קרא נא לי נשם העדה, כ׳ תדע, אשר תאבה ללכת לרגל איש הטושק שטחיו בראש הומיות לאמר: רחקו מחשבות׳ ממחשבותיכם, כולכם כצאן חעיחם, דרך ד׳ נשתלה מעיניכם שוא וכזב הנחילו לכם אבותיכם, העמיקו על גביכם מאשי תוכלו נשוא, אשר ד׳ לא צוה, אן זרות תחזינה עיניכם, בואו עדי! אביעה לכם רוחי, משוה שניכם אשיר וערלת לבכם , אמול! והיה אם בה יאמר, אם אלת דבריו, הלא ממקום הקודש ׳הדטוהו השומעים: לא צא! יאמרו לו, או ימלאו שחוק שימו, על דבליו אשר לא שערום אבותיהם. -—י או אולי תאמר אחי, בי יעשה האיש נעלמה, עשתונות לנו יטמון נחנו, ומחוך יתראה כאחד העם; אן בקרנו ישלח לעיוניו לחשש׳, ולא יתנם לאת החוצה לעבור סתחי סיר; ואם יציקו לו בתיק מרעיו, צלוטה אמונתם, ישטך סודו, ולעיני כל יתראה בתבנית אשל הלאה נהר החכמה, ומשוה יתן על שניו, לבל חגלה מחשבות לנו עלומה, אם זאת עצתך, חלילה לך, חיל ממני, טוב לך סגור דלתי עין, לבל אשכח כי בני אב אחד נחנו — מה נכמרו רחמי על אנוש, אשר למען כלכל בשרו יאסור את נטשי בנחשתיס — למען מצוא מחית ביתו יקבור חיתו, בעודה בחיים,■ תחת מעבה הדומיה. אוי לך אניון ושסל רוח, מה נבזית בעיני, ונטש׳ נחלה מהניע נטנין. הנענול שתות׳ לחם אשל תיקו לן, תחלל כבוד נח מלך, ונחלק אלוה ממעל תנגוד? המיראחך, כ׳ תאבד אגורת כשן- אשר ינחן לך מכל נתחנשל, תכחיד תחת לשונך לעיוניך, אמונתן וכל לבן? התאמל חי אנכי ולשונך חבושה בין שניך, ואך אח הדבר, אשר עם אלחות האנשים הנתונים על ידך לא יעמד נטרן אותו תדבר? התחשוב אנוש אנכי, מבחר היצורים אבל נתן ל לו לב לדעת ועינים לראות, ואחה בל מחשבותיך והגיוני נטשן צררח נחלט ותמכרם לצמיתות בעד כבר לחם, ולאשר חשנו אחרים תכרע נלך ותשבע? שטה מעלי חרטת ,אנשים! בי געלתיך ואבחר לאות בל תועבה ושקץ מחזות תמונחין. ואס אלה יהיו דבלין אחי! כי אן לאנשים כאלה תאוה המשרה, אשל עוד לא טרקו מעליהם עול התלמוד, ולק הדבקים בחולת משה הכתונת והמסורה, וגם הנוסטות אשר נדאו מלבם מתע׳ דור דור תמצאנה חן בעיניהם, המה •שנו על כס הלבנות, להורות לעם ד׳ חוקיו ומשטעיו, גם אשר לא צוה; ואנשים כאלה לא יכחשו ולא ישקלו, אך הגות לבם חנענה שסתותיהס, וממעין נאמן ישאבו דבריהם, צדקת אחי; אכן, מלבד כ׳ אנשים אלת אשל באמונתם ימיו מתי מסטר הנמו, מלבד בי לא כביר נקוה לקרן ישראל בי יורם ויתנשא מאלה, אשר לא ערבו לבם לחתור ולדרוש שורש כל דבל ואך כעורים •לבו על משענתם, מבלי פלס מצעדי רגלם, כי קצרי יד וקטני לב הנמו, מלבד אלת, הגד נא לי ננטש חמה, אלת תמימי דרך המאמינים נבל לב ונטש בל הכתוב, ואל מנהג אבותיהם נטה מלא יאמרו קדוש, לא חגע נו יד, היש לשניהם דרך סלולה להשיג המערה? העלה על לב איש מעולם., לסקל נתיב העולה בית אל מכל אבני נגף ולהקל תלאות נעלי ב״י? הלא ידעת כי עצמו מסטר סטרי העברים אשל מני אז ועד עתה טרו וישרצו ויעצמו נמאד על פני בל הארך, ובלם אן דבר ל שומה נסיהם על חוקיו ומשסטיו ישובו גלגלי מחשבתם בלכתם, ועתה התנקש מאח עניי הצאן כי יבלו מיטב שנותס בקרוא ספרים אין קך? ואס שנות מחושלת ינחנו לחם הימצאו להם לשוטט נין נחרי המון הספרים הנטושים נין מתנותינו? ואס תשיבני בי אן על דלתות הס שרים העונים אשל על טיהס אנו חיים •שקודו ובנותר לא ישימו עין, אנא אחי! הראני נא, מי חמה הספרים הטונים אשל •שלו בעיניך, הגם בעיני כל העולים ימצאו חן? תורח׳נו הקדושה מלאה חן ונועם׳ בלשון קל להבין תולה אותנו אורח חיים; לנינו יה ודא הקדוש בחב אח קבלתו נספי המשנה, ל' אשי בחב פירוש המשנה ודבריו ימלאו שנים עשר ספרים (גמלא) רש״י בהתמדתו הגדולה התאמך להאיר עינינו וכתב ביאורו, על הגמרא. אחריו קמו בעלי תוספות׳ ובראשם הל״י לישר הדורים ולהשוות כל הדעות; מהרש״ל, מהרש״א מר״ס שין- ולובלין׳