Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 43

43 .Von Dr. Nathan Friedländer מכתבי אחי נשמח ח"! שאלתני אח יקל! איזה לוס «ומים עגל נ׳ בי פתאום עזבתי אולח חיים, אשל כקכנתי מ ממולי, ללפת בדלן לא שלולה לפני, ממולם לא דלכה מליו מלי; ותחח איילתי לכת ללך המולה בית אל שטיחי ממליו ואאחוז אולח מוליך מדלי שאול? וחאמל ־י איש הפכפך אנכי, מחשבות׳ ימים לבים לא תממולנה, ואשל זממתי היום, מלד מלב חיש ׳חלון), ולוח אחלח ממל׳; ככה הכית נשננו פיך את אחיך מאהבתך אותו; ככה ׳שלפהו במקל נומם; ואנכי מה אמגך או מה אשיבך? גדול כאב לני מאשל תוכל ממי הלזה המנילו מל פניך נהגות לבי בלבל תזה — אם אהה, אשל כל מצפוני לבי נמלו לפניך, תחשוב אשל לא כלח מל אחיך, לא נפלאת היא במיני אס יתנו אותי אנשים לא 'לשיני לנחמה ושולל; אם אתה, אשל אלחי ולבצי, שבתי וקומי וכל ממיני ׳למת לא מאמין בתומת׳, איך לא ישים ני חהלה איש זל? אחי אחי! זכל נא, ההשכן השכנת׳ למשות כה, לנוד מלעיין אל למיון, כדלול מלס!) מבד אל נד? מתי חפצתי משות לבל ילא שלישיו, אם לא עמד שמן לנגדי? איפה לבלתי ולא הקימותי, כי תאמל אלי: נמו מחשניחך? הבי אחי אתה■ ותנחל לשית עלי חמאת, מבקש צדקי? או הכי קצלו עיניך יייאות שומני הלנים, אבני נגן) אשל קמו לנגדי וידימונ׳ מן הלל ך אשל הלכתי נו על הלום? תיינשת חייתי מאנלהס את אשל אנכי עושה? הנשתל מנגל עיניך כל התלאות אשל שביב מחי עלי, ויממנו פח ומוקש לדגלי העולה בית אל? ואנכי נבל זאת לא נפל לני, לוח׳ יא עזבני; כסלע מוצק בלב ימים, ’לעג למשנל׳ מים בפתחם עליו גלונם, וקול המון ינים משחק לו: כן עמדתי על ממל׳, דלגת׳ על צול׳ המכשול, ולובש׳ העת היו למישול ימיני, כפן וחיסל לא הלאוני, קול ונגד מדים לא הפחידוני; אתה קלאס את ספלי אשל כוננת’ אל כבול החכם השלם שד״ל ינון שמו, אודות בואי בית מדלשו, ואח אשל השיב לי שמכוחו. מכתבי אל הלב המפואל הדולש קדמוניות שי״ד לאו עיניך, גם לא בושתי להודות לן כי נקלות׳ בעיניו לשלוח לי מכתב ידו הלמה, שקן ענית עני; כן גם אה לבלי אשד הליצות׳ אל האלון הנודע לתפלה פ״ב העבדתי על בול בחינתך לדעה תיכשל, לבא פני כסאו, ועתה אתה תשאלני, מה היה לי? סלח אחי, סלח לאחיך, אם אולי נעת נשפכה מדלתו ייייי כשיד ידתח הלאה גם אותך את אשי הגדולה המתלקחת תוך קלביו, וידנל אתן קשות: לא עליך הלונחי, בשנתן בביתך, אתה לא ׳גולן לע,מומי עדת ׳שולון ומסלוניו ישתלו מנגד עיניך; בהתהלכך נין אחוזת מדמיך, אנשים מהול׳ לב, אוהבי שמש החכמה תחשוב, כי איש איש מזלע המבלים לו לב בלבבכם, בעיניו ילאה, ובלבנו יבין, וכמחשנותיכם ׳תשוב, והיה כאחד מכם; אכן לן נא שוע בתבל, שא עיניך ימת וקדמה, נגבה וצפונה אי אז יאחזן השק ממלאה עירן, אז חאמד: איך נפלתי וילדתי פלאים משמים אק; ילא תאמין כ׳ האנשים אשד נאת אליהם אחין הנמו! — אנכי הגבל אלאה נצלח אח׳ ההולכים נדלן ד' כמוני וילאו למלוא הפתח, כ׳ מ׳ זה <איל להם, מ׳ ילך לפניהם לנחותס חדדך, מ׳ יאמל להם מה ימשו ובמת יבואו אל ממלת חפצם? יושבי על נשא יי! איש איש אל ענל פניו ילך, זה יצגול בחול בסן) המהול בזיעת אן), זה ידפוק את קשתי לעשות לו שם באשל הקיאה, זה יפריש ויבנה בחומת הדת כמוב בעיניו, וזה יבלה מרבית ימי חיפו בתפלה ותחן, ואין אחד בכל אלה אשל ישים את לנו לדוד יבא, ואשל ׳מלת מל רעיוניו ב׳ חליפות שם אלפים בתבל ולא לעולם נשב על כסא כבודינו, ימים כי יעברו בחיק האדמה ננוח ואחרים יירשו ארן; כי לו השכילו על זאת מדוע לא ימלאו יל' הבתולים לשאת שנע הלבנות בידם, מדוע לא יאצילו מהודם ובינתם עליהם למען יוכלו שגת על כשאם, לשפוע נין צדק ולשי! ולדבר עוב לעמם? אוי לי אחי! מה אומל ל1 יאשפלה, עיני מקול דמעת ורחמי ׳כמלו נעת אלאה בחורי ישורון, שוחרי חושיה המשתוקקים לעלות אל הר ד', כעורים יגששו באפילה ודרך המלך סגר בעדם. לא אדע אס אצחק או אבכה, דרכי עקש ופתלתול בי, בלאות׳ אשל יבולו להם לנים מהבחורים להשיג המעלה: האחד באין הפוגות נין משברי ים, התלמוד ישוח באניות שבלו באין משוע ומלח; השני בכל עוז יתאמן להנחיל שפת רומי לו למורשה, ואן בה ידמה מלוא אילח עוב ומועיל — להשיג את אשל בקשה נפשו; השלישי כחשכה כאורה לא ימוש ספל הונגאל׳ מפיו, ללשון עמו יגביל, היא חתן על ראשו כחל הלבנות.-ובהיותה אחו, דעת ומזמת וכל כשרון לא ינצל ממנו: שם ראיתי בחול, צעיר נימים קולא בלי חשך מודיעי חדשות, דעותיהם השונות יבלע בלי שים לב על חוכמו, •מלא נפשו סוהו *