Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 42

42 בשוחה עמררןה. בשנה מתוקה, ינום ויחסה בצלי. t ,. , •י• ן " חנינה גדולה אם אחמולה אפרוש עליו מעילי׳ T T IV , י ־ לכנוד מומו הנעלה הכהן הגדול כהן אל חי המכונה ארכי״־עסיסקופוה ומוערופול*^ במדינה אילליריאח ושר משרי המלכוח האיש הגדול והמופלא אדוננו אנדרעאם גולמאיר ישמרהו הש״יח וישקלהו לטוב חמיד! ביום בואו אלינו נעיר גוריציאה ושמזו בכתא כגיי יום כ״ד לחדש יוניוש שנש אדונינו ומשיסנו אסמ״נה. Bon Stephanus Koclancic, Profeffor in Görz. Mitgetheilt ucn Prof. S. D. i'timtto. המשורר ויאמר: אבינו אל לבב עבים חנון קץ שם למכאובים, שמע שמויע קינתך׳ גם הוא מחה את דמעתך. השקיפי הצפון׳ מישם יבוא לך׳ הן! גם בא איש חס מלאה כהן גדול, אביך׳ נגעי לבך בים יישיליך. גו למאיר הוא שלוח לך, גלי עליו את כלי שלך;' יוציא כאורי צדק העיר׳ כי הוא אביך׳ הוא המאיר׳ על כן קומי מן העפר, שישי הריעי כשופר, רוצי ובאי לקראתו לשמר תמיד את משמרתו¬ •: V T ־ I וישא מש אשירה נא שיר השירים לעת, בו תמו תמרורים, עתה אקרא, ארים קולי, לבל יודע גילי. עד מתי, בת גזדיציאה! תהל באפר בוניה’« T קומי לבשי אתי תפארתך׳ קומי איורי, כי בא ’אורך. מי הוא האיש הקורא לי? מה הספור המובא לי? קשח עלי, הה! יד אלי: אבי הלך, אבד גילי. T « ■ך -| j - . . הטי אזנך לי, בת עמי! שימי'לבך אל פתגמי, הנני לך מגיד שלום J כאל רחום שיוכן מרום.