Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 41

ענת בגדת אין מולדת ביו פריי רוש ולענה. ן• : - :־*T נד האסון אמיץ וחסיון ביו אין' עוד פגשת, חפנת תבל מלאת הבל מעיונו אין קדעשת. התוחלת בל מהתלת עוד ’ברוח השהה. אין מעצבת, אין מכזבת תקוה ההמשכה. את בן חיים על כפןם' אובי״לה לקברות. אז אבריה. ז אף אישביח גלי נסי הצרות. בצבאות פרעות. בהמון רעות רוחו בל נלחמה, נעזב מלונו,' ” שבת יגונו נח בנוה נחמה. 1• T־י T T V איש ננוע. בלב פצוע, ולא ישיג מאחיו, בחבלי' וחי י " תמיד נחי, נכסף לאחרית חייו. 8 בבר אקשיבה לדברי מריבה, בין תוגה לתוחלת׳ זאת אמרת, גם אחרת, "אני באדם משלת." :־ V T T T T הן נקראתי, אף נבראתי, להשקיט ריב ומדון, ידי לקחת מכל אחת את שבט הזדון. הממשלה י ליי נפלה, עלזכלז־אשר בו נשמה זרועי' ^טויה לפדות שבויה מכלא האדמה. י V י. T :־ T T אני איטיבה אם אשיבה אנוש אל צור מחצביו, שרש אשרש, כליל אגרש, כל דאגה מלבבו. שם בקבר, :שכן גבר, .ישקטזבשלות עולם, י T -I T I I נגע וסבל, ןג1ן ואבל, כל!שמיעו קולם, אזניו אטומות, צרות א?מות אליו לאי תגענה.