Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 33

f K' הלא יעני ויאמרו לו: לנינו למדחפו: כל מילתא דקני לן לחניך לא חעניי, אם לא יי נדיך שמוליכין אומן, אחיין כל אדם המשוך. — עוד מכה אסח אניא על דנייו: ימאי נ מ ישמו נעלי מסדרי החלמוו זאת לזכיין לדומה? ואס כי מצוה לקיים דני׳ המח, ייני’ ^ש״מ ככחונין וכמקייין דמי, הלא לא נתקיימו דנייו לא נימי תלמידיו וחלמידי יזכיייייו מי היור שאנו חיים היום, וכלנו עדים נדני, ואן הרג ד י י י ם ו p נע״כ יעמוד מל לגליו ויעיד לשקי צואתו על פי נאויו, ואדרנה היה בגרמי שפיכת דם נקי נזמן ני כוכנא. ואס חתי על כנוד י״ע לנלי לישום אוחו נכת המולדים נזמן ני כוזנא, ״T לא חקו על כנוד לינ״ז לגולל עליו כל הדמים שנשפכו כמיס ללוג נהדויות שנאו 5יחי’1׳ לאמי שהוא היה בעוכריהם? — ולמען לא נהיה מכת הנאמל עליהם: ינן ד?יי כ׳ יש נועה כמדקיוח חרג — שמחי עיוני נמאמל הזה, ולאיחי כי הכסא מהשלש ”ל’® לא נכין לחזקיה לשנוי עליו מפיקתו כנן כוזנא — ועוד זאת לאיתי שלא עליה ישנ יינ״ז נאמלו האיאקעל שלו, כי לא פיתה או פעפועי דניים דני כמו ם־עהיא. ימעולם לא עלה על דעתו שיכינו הכסא נייושליס או נניח הנחירה למען. יקיימו דנלי י'ש־ש רגלים• — ומה שראיתי אני נאספקלייה המאירה אגיד לך הקורא למען תנסן ותלאה כי נתאמתו דנלי ל נ״ז, כי גם לפני מוחו תורת אמת היתה נשיו, והורה נזה נענות לתלמידיו למי שראוי ונכון לשנת על כסא הנשיאות אחריו, ומקודם שננוא לניאוי ניי לינ״ז מוכיחים אנו לשנות דניים הדומים מכתני הקודש ומאמרי חכמינו ז״ל שנכחל מלכות זכה דוד ונעלה, ואן מעת שנחמועעה מלכות יהודה לא סי המחוקק מנין ׳ ־ .גג’יו כי אןז הוידוס שמלן ניד חזקה ונח ימה שפוכה והרג נהחכמים, אחלי כל זאת ”F האנין- ליתר הפליעה סמן ניד הלל על דאחא מנית דוד, והציג לו יד נזה להיות נשיא ומחוקק נישיאל, ונתמשכה הנשיאות נזמן הנית כמו ק' שנה מאג לנן עד רנן ממי! השני שנהרג נימי המלחמה והחרק, ונ״ל ננקשת לינ״ז לאקפיטס על שולשילתא י י (גיעין נ״ו ני) התכוין לר״ג דימה, כי הוא הוא השלק לר״ג הזקן. ומה שקיא ש־’י זנוח זקנו ולא על שם אניו? כי ירא לנפשו פן יפיח חמת אספי׳ נוס נזכרו לפניו רנן מעין, כי היא היה נלאש הלוחמים נגד הלומים, וכל העם כנדוהו, כי הוא היה הנשיא תוכם, והוא הקים שיי צנאוח למלחמת השם והמקדש ועל פיו יצאו ונאו נתחלה, ונהרג r ׳■זמן הזה כמנואי נהיוסיפון לרומים. ועי״ז נתגונן נמאמים (שם) להלין "קי׳ עליו י״י י ■י' איתימ^ ל״ע מש־נ חכמים אחור ודעתם יסכל, אינע׳ למימי ליה לשנקינא היא זימנא ‘יא סנל דילמא כולי האי לא עניד והצלת פורתא נמי לא הוי" ופירש"׳: כולי האי /צ’שנוק ירושלים, וכל הקורא עימד ומשתומם, הכי עלה נדעת י״י או י״ע שאספיינוס ’צ”ח או יעה אוזן לנקשח י״י לסור מכנישת ירושלים מכל וכל?? — הלא כל חשינוחו שע’־י אקפ׳ינוס היתה על כי אנשי אספיינוס שנתון החומה הודיעו לו שרינ״ז מאוהבי יקיסר הנהו ומדנל על לג ירושלים להכניע עצמם ח״י הרומים, כמנואי נאנות די״נ }®יק יניע׳) וגם ננואו לפניו תתננא לו מקסלוחו וכנישת ירושלים נאמרו לו: "דאי ^1י מלכא את לא מימסלא ירושלים נידן" (גיעין שם) ואם כעת יהפוך נלנריו וכמהתל - הנא תחת כניד קלון׳ונוז יקח! ואם נראשית נואו לפני אקפיינוס אמר לו: "מחייגת תלי א הלא כעת נאין אומר ולנרים יחרוך משפעו למות? ולפי דנרינו נאמר כי י״י י ע_לא החכונו לירושלים דלשנוק, רק על זאת קראו חגר על נקשחו על שולשילתא וי■ {,א,},’®'" י׳ג דיננה, ולא ניקש על רנן שמעון נעצמו דלשנוק אוחו הדא זימנא נעת ההיא היה עוד נסיים ל״ש ונשנה ת״י אספיינוס) שיושיע לו שיניע החסד, יקנה. לנ העם נראוחם כי מלן חסד הנהו ולא יחפון נמיתת המורדים, רק נשונס ו:דגל< יחיי■ ואס היה מדני על לננ אספיינוס נדנלי חכמה האמרים האלה, לא היו אח ם שנים ריקם; כי כל מגמת הרומים וחחנולותס לא היסס רק לכנוש ולהכניע "ה ל ש'’ס׳ ונעימותם היו פושע־ן העלפים, להראות חסד לאנשים הנכנשים ח״י, ולצודד שמחחילר ה,נש’־׳ וכמו שמצאנו לאספיינוס ועיעוס שכבדו מאוד ליוסן נן גוריון, אן <ן־<ן י נחס כנגדם, וע״כ יפה קראו עליו: "משיב חכמים אחור ונו׳" כי כשם שנשא ע3ולן *ייירי ילר׳ צדוק, כן היה נושא שניו נם אל רנן שמעון אם היה מלין עוב פורחא .שנל דילמא כולי האי לא עניי" לפעור גם הראש ונשיא המורדים "והצלת 3]־לן היי" ויפסיד נזכרונו לפניו גם להצלת ר״ג, כי יעלה חמתו גס עליו אניק וע,״ן _"?ח’ו׳ וע״כ התחכם רינ״ז וצעד לאחור דור אחד נשלשת היוחסין ודלג שש היס ׳לר P” יעת אספיינוס. — ואס תשאלני אם כל החרון אן- מאספ״נוס לא ) "5‘ ר״ג' ד־ננה, א״כ מי הכריח לרינ״ז להשיב פניו לאסור ולהזכירו בשם לז חח ספר היוחסין לפני אספיינוס, את נחו הוא מנקש? והיה לו לאמי 5