Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 31

31 ונצרך להכפל שלא נעעה לסוס הכהר על ראם נכר* (אויקלענדער) אם הוא יק «ארזיך וכאמה היא עין סלילי, כי גם הוא יהיר אח העם מחוקיה ההורה ללכה בחוקיה הפנ״וס ויפה אמי ל*נ: "באותה שעה גחח״נו כליה שהחניפו לאגדיפק" ועי") גלו פנים בחולה פלא כהלכת, ועשהו לשון הראשון בהתירה נאמרם: אחינו אחה!" שדי אם הוא אחיהם בישיש, ובאמת הוא בכ״ז איש נכרי — כי מנערותו נתאמן ונחגדל ברומי והיה חבר להיו*פי קאייה קאלינולא המתועב במלותיו. ואס כי מצאנו לאגריפה שהיה אוהב הפרושים, )אס לא חיחה לק למראה עין, ואן> באמה מעמו ונימוקו עמו היה, כי לימוד הפרושים היה להכניע עצמו מחת המושל,יהיה מ׳ שימית, ולבל לתמויע לישות, לק לימן להקיהי «פלי עו״הז ולקבוע כל העתים לתמורה, והיא אהבת התלויה בדבורה ודרכם אשר דרכו המה. — ועי") לא תיו ידיהם עם המורדים , אבל לא דרכיהם דרכיו ולא מחשבותיהם מחשבותיו, וגם אגליפם הראשון היה אוהב ולסוס׳ אחרי הענוג׳ ומשחקי הבל, והרבה לבנות בארן הקדושה בניני שחוק עהיאעעל ואצעדין, ובהעיל בעריכות היה לי צילקוש גייל ונחמד למראה, אשל היו ׳כולין אלן> וארבע מאות מחויבי מיתה ללחום שמה. ואפשר שלזה התכונו בהירושלמי המובא בח׳ת, תועה (שם) חני רחב״ג אומר הלנה חללים נפלו באושי היום שהחניפו לו" כ׳ אס לא היו ממניפין לו ואדרבה בעת שזלגו עיניו דמעות, ומזה נלאה כ׳ בא בלבבו הרהור משונה ואם היו חכמינו מפרשים לו הפשוק כאמור. — אילי בעת ההיא היה חחי מלמודו ודרכו שלמי והורגל במו ברומי, והיה מחייב ונותן בית האילעדין שנהרגו שם גם נפשות נקיים המחוינין מיתה שלא כדה, וגם המחייב׳ מיתות לא נהרגו כמצות התולה ברור לו מיתה יפה, וע״י שלא שיחו נו באותו יום, כל החללים שנפלו על דרך ומנהג האיצעדין מאותו היום ואילך הס כאילו נפלו באותו היום יע"’ החנופה. — או נאמר פ׳ לפי המקופל בדב״ה׳ ליזמים יבהייתיפון כל נצחוני של ייייייס היה ע״י בנו אנריפת האחיין ובתו בערעניצע שהמה הרימו הנק (ייא 8אהנפ «הרומים וקראו מי לבית המלך אגריפק והשלום יבוא עלינו לחקות נצל הלומים, ועי") נתפרדו הלבנות וחלק לבם לב ישראל האחים והיה חרב איש ברעהו, וכ״ז גרמת החנופה שהחניפו לו שהוא דאו׳ למלכות, וע"כ יד הרבים _ הימה אתם והחללים שנפלו בירושלים מעת המצור הס כאילו נפלו באותו היום. — ונזה נבוא לביאור "כל דאמר מבית חשמונאי מלכא קאתינא ענדא הוא", כי המקנאים יקצת מגדולי הפרושים קראו לתאנשים שקיבלו עליתם עול רומי (די יעמערלינגע) בשם עבדי רומי, כ׳ הלומים חשנו ״כל העמיס שכבשו לעניים, וע״ב קיאו גס להורדות - בפס עבדא בישא, וחכמינו ז״ל מדדו לו כמדחו אחרי אשל נתן צוארו תחת עול רומי, והיה עבד רום בנופו ונפשו, דנו גם חס אומו לפי חוקי רום שהאיש הנכבש ת"׳ אחל 7’5י כעבד, ועל כ׳ בית חשמונאי כבשו לאדום, וע״ב החוב עלינו לקיים דיני רום לחיות עבד לבית חשמונאי, ובעת שדנו אוחו על הריגת חזקיה ית״עחו יקראו להורקנוק בעליו תיעמוי על עבדו. ושמו חכמינו )"ל בפי מרים אשת הולדוק שתיחה משליעת בית חשמונאי ילא רצתה לקבול עול העביות, ועי") נהרגה ע"׳ חוליוק בעלה לאמי: "דלא אישחייל ״לא ההיא רבותא" כ׳ היא נאה מאלכסנדר ואריתעונלות, והוא הנצר חשמונאי אשל רוח 1 »','V החפשיח נוקתה בקרבם ומלחמת י' לחמו כל ימיהם נגד רום ואנעיפאעעל ובניו עבד* ייס (ליא רעמליננע) ונהרגו ע״י העבדים הצלו והיא נשאלת •תומה, וסליק לאיגרא יי יי נישאת לבית המלכות ונפלה ומתה עוד בלוח החפשית, אבל בניה אשר השאילה אחריה נחג,לי על מידת ותכונת הורדות ושלח אותם ליום ללמוד שמה, עכ״ל כל יאמר מבית יזש«יכאי קאתינא עבדא הוא. — ואמרו "כל יאמר" החכונו נזה לירות גם בלב יוקן> "7יי! שאמר על עצמו שהוא מבית חשמונאי , יייסעיס איש ענייה תוכיח לו ששקל r?־1 — יאע״פ כן היה עבדא , כ׳ היה יעמלינג בגופו ונפשו וגס שינת שמו נשם *■ .-!y ״5אפיית ע״ם בית פלאפיוק ואקפקיינוק ועיעוק, וע״כ אן> לאחר שניחן לו מהם שכר ייי־ם ושדות נא"’. לא יצא נשכר זח לח*ות כי גם העבד׳ «לריס לא חיו •וצאין לחירות , ׳לכיש הרב לולי שינו שמותיהם — והודאת נע״ד כמאה עדים דמו, כי נספרו שחבל 5®י! לימי הודה ולא בוש, כי לא נאמנה מעולם רוחו עם הלוחמים מלחמת השם ואשל *' cB85 למוח באהבת האין והמקדש. ובקשריו שמה הציב ציון לנפשו ולנפשות משפחתי י (וננוח) ציון, וחם הבית חשמונאי האחרונים, אגליפק השני והשלשה אחיותיו: דרחיללא לשניצע, מאליאמנע, אשר כל הקורא נמו יעיד וישחחוה לחכמינו, ששנו בלשון קצרה " ייאמר מבית חשמונאי מלכא קאחינא ענדא הוא". ולפי ספורו, דרוזיללא אמר• °ל*שאית לחמלך מן מעמעזא, והיא באהבתה נתגייר ליהודי, עזבה אוחו ונישאיח להשר שייקת מרומי שעאדעהאלעעד בא“׳, ועזבה גס אמונת אבותיה והמילה האמונה לאמונת