Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 30

30 במגילה העניה להלחא בחפר• ליו״ע על בעילה אדלכחא מן פמליא. וכפי המבואר נדה“׳ לנ״ח לא היו כותגין בפמליא רק בפנח כן וכך לב״ג שמעו[. (ויהע גרעען נאעע 1) אי! )אה אלא כי היו מעוללי! על ׳לופה הכהונה במפפחתם. וגם לפי דבלי חכמינו (ר״ה י״ח נ') פהיו כוהגין נפנה כך וכך ליוחנן כ״ג לאל מליון, הוא ג״כ על פהיה לע בעיניהם להזכיר פס פמים על בני מפמונאי על פלקחו הכהונה בזרוע, ואם כי אמלו (פס) "כששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא פער מועל נאפפה וביעלם" עכ״ז מי הוא הקורא עם התלגפוה הלב פלא ילגיפ כ׳ לפמחה זו לא הממם הזה עפאו אוחו ליו״ע; בי הלא גס באגרות ומכתבי חול היו מזכילין פס פמים, וכן נוהגין גס חיום ואין מוחה, וגס מהר״ש איידל׳ק הלגיפגזה אם פכחב באופן אחל וז״ל: "ונסכי ניחא דנחפב לחם לגם לפי מיוחנן זח חרג ח״ח על פא״ל הנח כחל בהונה והיו יראים גס עהה פימפוב המלך מלכן נטלו החכמים דבל זה לפי פהוא פסול לכהונה, ונעמה להם נס פלא בעם עליהם בדבר זה ועפאו •ו״ע" — וכדי פלא יפתרו דבלי חכמינו לדנ״הי לנ״ח וגס ליפב פליאה המהרפ״א פלא במס עליהם יוחנן ואם בי אמל פהיה נדלן נס הלא אין סומבין על מכס?י נאמר כי נ' זמנים היו למנין הפעלות לבית חפמונאי, נראפונה היו מתחילי! לספור לזמן בהונה ממעון במבואר נד״ה׳ והיו הולכין וסופרי! בכה עד הוריוס, ונא הולדיס וניטלס, ולא עפאו •ו״ט, כי היה קסת להם עולם האחרון מהלאפון. — ועת הפניה היחה נימי אנליפס מהחזיר העמלה ליומנה למפפחח נ״ח, והתחילו העם למנוח ליוחנן כ׳ג, כ• •ונתן וממעון היו עוד נכנעים במעט סחה היונים, ויוחנן זח הרים קרן יסראל. וע״כ כנוד גדול עפה לו העם ותתחילו למנות ממלכותו ובהונחו — וכפשמעו חכמים נדנר נעלו מטעם האמור ועפו היום ההוא ליו״ט ואגליפס הראסון לא כעס עליהם נזה, כ׳ אגריפס היה מוכנע לחכמים נמנואל נכמה מקומות. — ואפפר להמתיק עוד דבריהם לאמר נדרך מליצה "בספמעו חכמים נדגל" היה לע ומר בעיניהם המעשה הזה לחלוק מכבוד השם לנ״וד סספן דם נקי לרוב והרג נהחבמים, ובדי לשכך חמת המלך אגליפס, אמרו והלאו לבל פלא נזה יתכבד המלך הכשר אגריפס ולא •עלה כבודו נזה, ואדרבה עי״ז יהיה נזכר חונות ועונות הראשונים ולמחר לוח המרידה יעה לב ההמון לפקוד עליו חוג אבותיו ולבקש ממנו הפרעון, ויורידו אח בנודו — נהפעל - לאשפה. ונחזור לעניננו שע״כ קראו חגל מה שהחניפו לו נזה דאחא מניח חשמונאי ומגיע לו המלכות. ונזה נתבונן גם נהמשנה (סוטה שם) "והמלך עומד ומקבל וקורא יושנ, אגייפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים“ — ובמסכת שמחות שנו: המלך והכלה מעבירין את הכלה מפני כבוד המלך, ואגליפס המלך עבר לפני הכלה ושבחוהו חכמים" והקשו בגמרא סוטה (שם) ובכתובות (י״ז) מכלל דשפיר עניד, ותאמי רב אשי אפי׳ למ״ד נשיא שמחל על כבודו בנודו מחול, מלן שמחל על כבודו אין בנודו מחול" ולפי דברינו לא קשת מידי, בי מן הדין לא הגיע לו המלכות, ואחר שהראה צדקתי שאין גאות וגאון מלכות נו והוא מוחל על בנודו ואיננו חושב את עצמו רק לנשיא שבחוהו חכמינו ז״ל, כי מעשיי מוביחין על גודל ענוחנוחו והוא נכנע ומודה לדבריהם (ואפשר גם במאמרם לו: אחינו אתה, אחינו אחה! רמזו נזה, אתה מתנהג עמנו בארז וכרע ולא בנאות מלן) ואם כ׳ בגמרא (שם) תירצו באופן אחר, אן כנר הרשה לני (החוי״ע בנזיר) לישב המשנה גס אס הוא סוחר לדבריהם, ונפרט ב׳ תירוצם בכתובות "פרשת דרכים הוא" נסחר ממה שסיימו בשמחות (שם) "אמרו לו מת ראית, אמר להם אני בתר נועל נבל יום וזאת תמול כחייה שעה אחת" הרי לך שהודה ואמר בגלוי שמן הדין והיושר מגיע לח הכבוד והכותרת בשעה הזאת והוא מוחל בלב שלם על כנוי', ונכא לא מיחו לו חכמינו חכמי האמת, ואדרבה שנחו אוחי על שלא מיד למו מדות,' נמדח המלך, רק נמדח נשיא ענותן, ואפשר גם אגריפס נאמרו "אני בחר נועל נבל יום "החבוין לאמי: הבתר איננו בירושה ל׳, רק נבל יום אני נועל אותה ע"׳ הרומים! והרומים המה הנותנים לי בכל יום, כי בידם ליעלי ממני נבל יום, וע״ב לא •פה כנוי כתרי מכבוד כתר הבלה, והיושר הוא שתהיה לה משפע הבכורה לשעה אחת. ונדרך אמר נראה לי לבאר מה שקראו תגר על שאמרו לו אחינו אתה, כי נאמיי הפסיק "לא תוכל לחח עליך איש נכרי" לא חחבוין דוקא למי שלא היחת הורתו ולידת' בקדושה, אלא אן> מי שהוא אחין בן אנין ואמך מבני אברהם •צחק ויעקב, אלא שאי) העמים אמנתו וגילחו ונתגדל על ניבי עמים וינק משם עדותיו ונימוסיו, לא סובל לסת עליך כי יסיר אותן מאחר• וישנה מנהגי אבותיו ואבותיך להתנהג כחוקי הגוים׳ נע״כ כפל הכתוב נהצווי (דניים י״ז) "מקרב אחיך תשים עליך מלן, לא תוכל וני1׳