Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 29

20 יני אי דיניי החולץ נינו לנין הכהונה גדולה, היה הוא מן הראשונים והזדזין המקיימ׳ ן נ׳ ונא היה דוחה בידים מלוה רנה ובסל שונה נה ונא לידו. — ולפי דנרינו ניחא, ייש יזם — לננין אב — (׳הוצדק) נהמסורה מיחזקאל, ועי״ז גס אחר כמה דורוח שקלקלו נ׳ח יהושע נן יהושע בן ׳הוצדק והמה היו בעוכרינו נגוירה השמד מאנטיובם הישע (כפי המקופל מהם נהיוסיפון ודב״ה׳ לחשמונאים) לא הרהיבו עכ״ז גס המקנאים והחסידים לקחה מהם בזרוע הכהונה גדולה, כי ילאו לנפשוחס מרוח הנבואה מיחזקאל — לק אחרי ידי- נ׳ אש אנטוכ׳יס הנעל ועל עצה של צבאו הסיר מפאלח הכהונה ממשפחה ניס. יהושע 'ייסרה ליויקיס הפושע, אז אקל׳ מוח ׳ויקים הסכימו גם גדולי הכהונה להוראה שעה ל«סיר הנהונה גדולה ליהודה המכב"׳, וזאח היא לפי ספור הייס׳פון (דפוק פראג ■־־ל קאשיעל 10 ז״עע 191) שיויקיס כיהן ארבעה שנים ואחרי מוסו בחרו העם ליהודה המכ״ב׳. ולפי דנ״ה׳ לנ׳יח לא הסכימו העם לנחור מעצמם נמו עד כהונה שממון בן מהשיה, וזאת היסה נשנה 172 למנין השערות, עשרים ושש שנים אחרי מות מתחיהו, כי נשנה 160 נעת שעיטר המלך אלכסנדר בן אנעוכייס ליונתן נכתר הכהונה נאמר (שם) ״ויונתן הקהיל את העם ויה׳ לכהן גדול" ילא שנחרו אוהו העם. — ובשמעון נחייי (שם) "וירא העם אח שמעון בי בל מעשהו באמונה ודורש אך טוב לעמו ויגמלו נו כצדקתו וינחרוהו לנשיא ולכהן גדול עליהם וכו' ויואילו כל היהודים והנהנים להיות שמטי! נשיא וכהן גדול עליהם עד כ׳ יקום נביא אמת — בישראל" כ׳ נ/ז האחרונים נתנו דופי בדברי יחזקאל — והעם והנהנים לא נחלו נעו אלא משום עת לעשות לד' הטרו שירשו, והוא רק לשעתו, ופרטו הסכמתם רק על בל ימיו, וגס בימיו עד בי יקום ננ’א אמה- ני עפ״י התורה מתורת יחזקאל למינו שבכתר הנהונה בני יהושע בן יהוצדק זכי בה (הערה א׳) ועוד •ותל מזה הודיעו לנו חכמינו ז״ל (ערובין ותענית ב״ז) ארבע «שמלות עלו מן הגולה: ידעיה, הלום, ששחור ואימי, עמדו נביאים וחלקום לנ״ד וני׳ יכן התנו נביאים שביניהם שאפילו ׳הויליב לאש משמורת עולה לא ידחה ידע"! ממקומו, אלא ’יעיה עיקר ויהויליב טפל לו, וכפי הידוע בית חשמונאי הם ממשפחת ׳הויריב, הרי V שגס השררה והגדולה שזנו משפחוחם נניח הראשון עוד מימי יוד ושלמה ב׳ עלה הנייל הראשון עליהם מהראש׳ בתי אנוח שלי קודש ושרי אלהים (ד״ה כ״ד) ונימי ניש •ר ש־י יקנסו ונלקח מתם ע״י נביאים האחרונים גם הכבוד הזה. — ולולי כי יראתי הייתי מבאר המשנה יעייוח (פ״ח מ״ז) א״ל ’הושע מקובל אני «לינ״ז ששמע מינו וכו' שאין אליהו נא לטמא ולטהר לרמק ולקרב, אלא לרחק המקורב׳! נ!ייע, ולקרב המרוחק׳! בזרוע, משפחת בית צליפה היפה נעבר הירדן ולחקוה בני ליון בזייע ועוד אחרת היתה וקרבות בני ציון בזרוע כגון אלו אליהו נא ונו'" שהתכוונו 'ימיו נזה לבי משפחות הגדולות בית יהושע הכ״ג ובית חשמונאי, וקראו לבית יהושע גיח צריפה על שם נבואת מלאכי (גי) עליהם אשל יבוא מלאך הברית לצרן> "כי הוא ־״ש מציף ונו׳ יישב מצרן» ומטהר ככקן> וטהר את בני לוי ובו׳. והנה מלאך הבליח י״ק׳יס ביהודה המכני'׳ שצרן>, וטהר המקדש וגם לרן) וטהר הנהנים הרשעים וננ״ז לא יש לקחה לעצמו הכהונה גדולה ולדחות בית יהושע. ובני ליון נקראו שמעון בן מתתיהו . ■ ’’י על שם שכבשו אקרא (ובד״ה׳ לחשמונאים ובמגילת תענית נקרא אקרע בשם ציון ל דוד) וגס הציבו לתם ליונים מעמודים לזכר עולם על הר ציון (דנ״הי לנ״ח) ‘®יו,“' בני חקדא מירושלים (מגילת תענית) והם הפושעים העללעניסטען (זיהע גרעטן שיכטע יאטע 1) ובתוכם היה בית יהושע הנ״ג, ותחת אשר היה להם לרתק אותם ^׳ש«אל ולטהר אוהם ואח״כ לקרב אותם בימינם ולהחזיר העטרה ליושנה, רחקו בזרוע ס עד עולם,ולא יפה עשו נזה, ב׳ אחר׳ שנחנו להעללעניקעען זמן ג׳ ימים לחזור יגה (מגילת תענית) היה החוב עליהם לאומן מניח יהושע שחזרו בחשובה לקרב ° ולש להפקיעם מירושלים, אשל עי״ז גס הנצרפיס מניח יהושע היו מוכרחים לשוס נענל הירדן(הערה נ׳) "ועוד אחרת ה״יחה וקרבות בני ציון בזרוע" רמזו להנ״ח. h חזקה מקדושין ע״א שהניאו המשנה הזאה ופינו ושנו בלשון המשנה "הנא עוד פעס pp p <לא רצו חכמים לגלותה, אבל חכמים מוסלין אותה לבניהו! ולמלמייתון מקלן p ״ {3B'« יאמר׳ לה פעמים בשבוע" מהיראה הגדולה וקוד הכמוס ונכ״ז לה10 _ ור^חשאי• — מזה נשמע שהמשפחה הזאת היחה משפחת רם ונשא וכת אירוע מח״ח ,, 1’0]7P3 JV ס״ו, מצאנו לזוח שפתים עליהם. ע״פנל שרמזו נזה לנ״הח, אך ״v יא«ל (שם ’"וינוקש תדבר ולא נמצא" ועל כן חלקי ר"' וי״ש וחכמים ונל ״ ’ פאל'הי '-!א לרחק המקורב בזרוע (קון> עדיות.) 1 י!,ה קשס בעיני החכמים אשר נשאלת הכתונת הגדולה להם בירושה שקבעו