Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 27

27 שנילי (ניצה ה׳ ב׳) מפני נמלו של ל״א. חנירו: רינ״ח, ל״י הכתן, תלמידיו: ל״ע ׳«פני כבודו של ל״ע קלאו לפעמים שנילי (מת' כלה ל׳ אלעא׳, ראנ״ע, ל' <זת< נן ®לעא, ל' «היא ק שלש יעיל למאה ולאלפים אשל •קצל המצע מלבהנס הגה. ויש מי .שאו«ל של״א הקליל הוא ל״א הגדול, עוד מ׳ שאומל שהיה מזלע משה לנינו ע״ה (נש" נשם פתיקתא); אנל אני הוא האועל ל״א הוא חמשנש אח העצלנים (תוכה כ״ז נ׳) להן אשים «שתום לפי גם אני כי נלאהי, עצלחי. — . יו10י [iirj,. בקרת והערות לס׳ ערך מלין. Bo» Salomo» Frankel. עיעות אגליפת, נעלעניצא, לאמיעיאן. "®ין נ״ו ני: אזל שדייה לעיעות ואמל אי אלהימו צול שתיו נו וכו', מה עשה חפש פונה נידו ונכנת לניס ק״הק ונו׳ עד אמל אני׳ נקעינן וכוי והלנ האדומי נמאול מינים אמל׳ נינה מלק ע״ז האליך להלאוח גתחילח המאמל על פי פשועו ומתיים שם: חלמינו המחוכמים נאמח אס היומס יודעים נגלול על מעשה כזה שלא היה כל מאומה לי^ ’«נמו מלשקיח אוחו ולציילו נפלעים מצו״נים כאילו היה וננלא ככל היוצא מפיהם . ל,1®! ’קנעו נלנ ההמון אח העונ והיפי שיכתשהו להצטייל ננפש לאיזה חכליח מחישת ®7י® אי לדעזח הנאוחוח לנו, הלא גם «גנוה ידנלו על זח הדלן, כאמלם פלק חלק ימי״ ייא’ אחל!■' אמלפחפש הקנ״ה לילנעם ננגדו וא״ל מזול נן <עו״ש שהאל׳ ן נזה. ‘יה אחל’ שזכיחי נגיאול מאמל חאמלון (נכוננ׳ יצחק העפע (21 ז״עע 23) (ולא ״״ל לי כעח נזה לי, לנאל מלח; חזוי נן, כ׳ ’לנעם יצא מייושליס לנלוח מגי’פ יא״ל אחים השלוני שזול נן וכעדות הכחונ (שם י״נ) ויהי כסמוע לנעם והיא עודנו נמצייס וכוי וישלחו ויקראו לו ונו' יחדנליס מצאו מן נעיני הקילאיש והמה הלחינו ננפשי עוז להעחיק למו גם אח דנל׳ מתפולם מהיחוש שנאמלה ונכפלה חכמינו נכמה מקומוח הנלאה כי זקנה אמם, והתפול הזה מתולח הוא נידיהס והיו ®ונין נזה לתלמידיהם להיוח לחם למאור עינים נדני׳ הימים ימי החושן והחלנן — נא 7*'יי אח עיני ההמון יכדנר׳ נעל מאול שינים, ונפנה זאס נפיק׳ דל״א שהיה יישייל, ננתח חכמי המרנן ונימי שיעית ודאמיעיאן, והיה יודע ננילול המעשה שהיה כן היה נאופן שתיפלו, והשכיל אח פיו לשנות המשנה הזאח נלשון דמשחמע לחיי אפי, «’לאחו ממלכות הפנימי. והוא דאמ׳עיאן. יניח אגר׳פת אשל גם המרנן נשאל מזרעם, וגם יותן> נן גיליון היה מחישת עצמו לניח חשמונאי ושמו היה גזול וחשונ נניח פהילאפהיות, ועליהם תוננ הדניל: ונימים ההם היה ח״ם ותתחנמו ולנשי התפור נחלוקא ייני; ושיחת תלמידי חכמים צריכין לימוד. ,אן נעלם שנניא לניאול המאמר ייחום החוג עלינו לנאל נמעע דנלי חכמינו ניח חשמונאי זנית אגליפק — ונתחיל מהמאמר המדונל נהם: הנא לפנינו ואומר 7י- יחיא מאמרם (נ״נ קדושין) נשם שמואל כל דאמר מניח חשמונאי מלכא קאחינא ״ היא 7לא אישחייר אלא ההוא רנוחא וכוי — המאמר הזה חמות מאוד כי מלנד קל ב?ע# מיניי ימי נית שני, לו לדעת שגס אחר מיתת מלים נה אלכתנדל נן P נגיה, השאילה אחריה אח שני נניח אלכתניל ואריתעונלות ונן קען נשם הולדות קחלשנהיני גס אלכתייל יאליחעינלית ע"׳ אניהם האכזר הורדות, השאילו נס הם ששה נניס יפתי ננות, ומגניהם מלכו על ישראל ויהודה עד החרנן, ואגריפת * n’״, נ! אי׳תעונלות ואגליפת האחרון נכדו, ואין יהין שמואל נעצמו להוציא ps עליהם? והוא ג״כ נגד המשנה ששנו חכמים (תועה מ8א) "אגליפת המלן וכוי ע,.) "א תוכל לחח עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות (אולי על כי נא נזכרונו ל|ת(]׳ m משפחתו משפחת חשמונאי ע"׳ האדומים) א״ל אל חתירא אגליפת, אחינו ««nPjc ®ייש“’ «אחינו אתת שאמו מישראל", והחכוין לאמו זקנתו, כי אמו היחה ה,ה מ . י 7יא, ולזה חחכוין הרשנ״ס (פתחים כ״ז) נאמרו א־גריפת המלן מלן כשל *u “* “ ־*— — - —« nVn יריי■ ר!יה" רי ו*(׳ ־•■־׳׳״*, לכזה חחכוין הרשנ״ס;פתחים נ״^ לחמלז, "ה יי«ל-' חשמונאי". כי נאמת היה ״י״י מג)ע חשמינא’׳ ’א״י־ ׳״7,I יענד אן> אם נידח לפשיעית הדגלים נאמלס על ת,רד,ח ׳׳עגד ~ הלא ג־ ענ °1 v י]גא «ל » ’«לאל הילד כשל, די׳יא היל7 "ילל אחי־ שא° י" נ\חנ!י״\4,שנה דשנ׳ם חשמונאי. ונזה חתישב קושיח החום׳ (שם) י״ת אפילו אגי־פש המלי ״ ל מלן כשל ומבני חשמונאי תו•,׳ולא דק, דנתזשה אמלינן כשהגיע למקרג אחין תשים