Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 22

rr פגו! נאמלם, שגים ועוד שלשה, כשמאל אחוז, הנל ידעו נ< שנים ועוד שלשה •היו חמשה, יען וניע; הם המה אשר נחנו שם שנים לקנון אחד ואחד, והס נחנו שם שלשה לקבוץ אחד ואחד ואחד, והס נחנו שם חמשה לקבוץ אחד ואחד ואחד ואחד ואי, ומל כן •וכלו להחלין> המאמל הזה נאחל, לאמל חמשה בשמאל אחח. ואין אמח היוח המאמל הזה השני דומה נבל אל הקודם, אנל יש נו חושפת שהישיפו נו חכמי החשנולת מלנס; ואין לומל א״ב על אגני נהו עומדת החושפח הזאת שהל׳ בל החקילח מקילח המלות היא, א״ב חושפתס חושפת אמת, כ׳ היטנ הס יודעים מה כוונתם נמלות ההנה, ואין באן צורך, לק לחוש הנפש ולזכלון. אמנם ננואנו לחקילח הדנלים, אז לא יועיל לנו הדלן הזה, כי החושפת אשל היה לנו להושין) נכל מאמל ומאמר, אין נ׳דנו להושיפה, בי לא נלאנו אנחנו הדנלים ולא נדע טבען נשלימוח, ואם נעיז פנינו לחושין) אותה מלננו, נננה מגזל הפולח נאויל. השתא דאתינן להבי, הנן לואה כ׳ נאקילח הדנליס אין בידינו לדעת ננילול ידיעה, אשל לא נאה אלינו על ידי חושינו וזכלוננו, שהל׳ לאיח, כ׳ אם נושין) דנל על דנל׳ חושינו וזכלוננו לא יהיה לו על מה שישמון, וזח מפני שאין אתנו יודע ענע הדגלים, באשר נדע ענע המלוח, כי אנחנו נלאנו את המלות, ואח הדגלים אל אלהיס ה'. מה נעשה מעתה? נעזוג את החקירה, ונדנק נחושים ונזכרון? והלא ראינו במה מציאות מצאנו נחקירחנו, ואשל לא נובל למצא אותן נלעדיה ומה נעשה? .... אנל . . . לו יכלנו להחצין) חקירת הדגלים נחקילח המלות, הלא אז "טג לנו: הלא אז יהיה עקום לחקירה .... ואיכבה נמיר זו נזו? . . . . הט אזנן ושמע: ,,ד־! נאסון נתון אוצר זברוננו דגלים לנים, אשר הרגשנו על ידו ששת החושים, ושם יעמדו ■מיס לנים, באשר אשולים נניח השהל; והיה בשעת הצורן, אזי נוציא מאוצרנו כל הדגלים הדומים, אשל שמה, ובן נאמל נלנננו: פעמים הלנה לאיתי אשל נהיה כזאת; א״ב בל עת לא יתחלפו חקות שמים ואלן, הלא יקרה בה. הנה אינני אומר בהחלט אין ׳פול הדגל, אגל אני אומר, אין •פול הדגל בל עוד לא יתחלפו חקוה שמיס ואלן; נמצא שאין חקירתי חקירת הדגלים, אלא חקירת המלות, והואיל ויודע אני טבע המלות האלה, ב׳ אני בדיתי אותם על בן יבולני להוסיף חושפת על דגלי חושי וזכרוני, כ׳ אלה יאמרו אלי מה שהיה, ואני מושי!), שאם יהיה לעתיד, באשל לשענר, מה שהיה הוא שיהיה. והחושפח הזאת גלוי וידוע שיש גת׳ להושיסה, ב׳ איננה לק חקירת המלוח, ועל ידי חום הנפש והזכרון •ודע אני כוונת דגלי. והמעשה הזה, הוא הנקרא נפי חכמי ההגיון הקש, ובשמו כן הוא, כ׳ החוקר מקיש דנל לדנל, באמור: והוא נעל שלשת מאמרים. המאמר הראשון(אשל קראוהו הקדמה גדולה) הוא כלל גדול, המלמד, כי הדנלי׳ אשל יהיה נהם ענין אמד או יוחל, יהיה נהם ג״ב ענין אחל, תה בעדות החושי' פעמיי דנות, בלומר בי פעמים לנוח כן הרגשנו בחושינו בגון: פעמי' לנוח הרגשתי, בי האם מביא מבוה ננשל הנוגע בו. המאמר השני (אשל קראוהו הקדמה קטנה) הוא פרע קטן המלמד' בי הדנל אשר ■ אנחנו מדגלים נו, יש נו הענין הראשון, או הערני׳ הראשוני׳ אשל נכלל האמור, וגס זה געדוח החושי', בגון: אני נוגע נבשר׳ נאש. המאמר השלים׳ (אשר קראוהו חולדה) גס הוא פלט קטן, והוא משפט השכל האומר, בי אם לא ישתנו חקוה שמיש ואלן, מה שיהיה יהיה במה שהיה, בגון: אס לא יתחלן> החק, האמור במאמרי הראשון, נשל׳ יכוה. והנן רואה כי המקים הקש כזה לא יובל לתעות; ונס תנין כי ים הקם גנו׳ טל הקש, ובן לאין תכלית, ובלם שויש לעונה, אם נעשו בלס כלאו׳; ושאל מופתי חכמת ההגיון, בלס יוצא׳ חלציו של ההקש חזה המה, ונובל להשתמש בהם נבחני המליצה והשיר אגל לגרר את האמת אין עוג מזה. והנה תתנאל, בי יש למחקר על מה שישמון, ולא יותיר אחריו ספק מאומה אלא שמא ישתנו חקות שמים ואלן. נמה דגלים אמורים?בחקירת הדגלים; נה ׳בון הדרן הזה שהוא נקילוג דלבו של אליסטועילי, ושמו נפי הנבלים סינ״טיזי, ואני קולא לו דלן הקנון; אגל בחקירת