Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 18

18 דג ר ת? ולפי זה תרגום ולו יקהו! עמים לדעה הקור׳ הוא "צוונד אוי1ו ואיהן (דען ßrt'ccsw) זוירד דיח הא£פ:ונג דעי £צ!ןקער געריצנועם!יין" (דומה אל מליצס אלי איים יקוו (ישעי׳׳נ״א אי) הגם ששם גסמך אל ד', בי לא זר הוא כל בן שישים פה שלוח האל שהוא המשיח במקום שולחו וייחס אליו בל היקר והגדולה) וזו היא באמה מליצה יקרה ונחמדה מאד, בי ’אמר בה שהעמים יהיו הסח ממשלח יד המשיח מליו ישימו חקוחס ובל ישעם וחפצם ממנו יהיה. אולם נרדפה לדעח שרש מלח י ק ה ח לדעח הסורי, הנה בהשקפה רהשונח אמרח׳, בי חיה נוסחא אחרח לפניו והיא : "ולו ח ק ו ח עמים" אולם אחרי החבוננוח מעע לא נסה בזה דעח׳ בלל, בהיוח. בי נפש המשביל לא מסן יד אל שינוי הניסחאוח בחורחנו הקדושה, אשר על ידי שמירה מעולה ודאי נשארה שמיד בצורחה וחבניחה במו שהיא לפנינו היום כאשר הגדחי דעסי על זה בקונטרס ״אבני נזר" השלישי להחבם לעעעעריק צד י' וי״א. ועשה קורא אהוב ראה זה דבר סדש עלה בלבי בענין זה ההרגום אולי שמצא בי נכון וישר הוא, וני בעמק חכמח הלשון מקורו. הנה ידוע, בי יש ויש בכל הלשונוס הידועוח לנו חמונוח נושנוח וחדשוה ר״ל מלות כאלה אשר בהחלה היו נהוגוח גפי בל והיו משחמשין בהם בוחגי הספרים למרבה (תמונות נושנות) וברבות העסיס שנו להיות להם שמונה אחרת, אך באופן שהמקור הראשון יהיה תמיד נודע וניבי היעב והנה חדשות נקראו, וזה השינוי מונח בטבע העמים והלשונות והוא חלק מקורותיהם ותולדותיהם ודאי, כ׳ קרה מקרה זה הכללי, גם לשוננו העברית בהיותה עוד שפת מדברת והיסה בחיים חיחת וגס בת יש לנו להבדיל נין תמונות נושנות ונין אלה, אשר חדשות הנח, וזה לנו האוח, אם נמצא לתורות מושג אחד שתים או שלש מלות ואחת מהנה תמצא רק פעם או פעמים בעוד שהאחרות תמצאנה הרנה פעמים בספרי קדש, הנה ודאי שזו האחת היא היא התמונה הנושנה, נקס למשל מלת רהטים שהוראתה תעלות עשויות למרוצוח המיס (נ1רענק־ רינגען) שרשה רהט ותנה זה השרש מציאותו לרוב בלשון ארמי וקורי כידוע אך בלשוננו העברית נשמש תחתיו תמיד זולתי נמלת הנזכרת בשיש רון (אשר בודאי נחתוה מזה הראשון נהפוך תי״א אל וי" ו וטי״ח לצדי״ק) וזה יורה היות השרש רהט המונה נושנה, וכן המלות אברך (בראשית מי׳א מ״ג) אנאלתי (ישעיה ס״ג גי) נושנות הן בתבניתן, בי האל״ף בהן היא לסימן התפעיל כבלשון ארמית וסירי תחת אשר במקומות אתרים אושם "תמורתה תמיד אות הי״א, חת ההפוך נהתוה ודאי על ידי שינוי העתים, אשר על ידו תשתנה תמיד גס הלשון קצת וכן מלת מהול (ישעיה א' ב״ב) נראה היותה ג״ס תמונה נושנה וצדקו דברי החכם שד״ל ננאורו להפטרת חזון ישעיהו שענינת ענין מילה ובריחה כאשר יאמר גס בלשון ערבי כשאדם מערב מיס ביין שעשה בו פצעים והרג אוהו מפני שהחלים בחו, וכן המשורר הרומי מארעיאליק אומר! jngularc Falcrnum ר״ל שחוט היין הטוב (כל אלה הס דברי תחכם שד״ל נשם שולטענק ראזענמיללער וגזעניוק) והנה נהפכה ההי״א אל ד״-ו ונאמר מול, ועדות נאמנה על זה ההפוך, נאשר חז״ל ישתמשו לרוב נשרש מהל על טהרה וצחות שפח עברית לענין הנזכר וזה יורת שהי' נהוג מאז נפי העם (כי חז״ל כידוע תמיד בלשון העם ידברו) הגם כי חדל להיות עוד במכתב ושב להראות בזר נו, והנביא הנבחר ישעיה, אשר בדבורו הנשגב משוח בשמן הנעימות והיופי יאהב גם השמוש נמלות זרות, אשר הן לפעמים עדי עדיים למליצה ויתנו לה רב חן ותפארה (כאשר העיר על ז־ החכם רב שלמה לעוויזאהן בצד האחרון מספרו הנחמד מליצת ישורון) לא מנע משאת פה גם מלת מהל על שפתיו. נשפוט עתה על מלה י ק ה ח לפנינו, שענינח לדעת הקורי ענין יחול והקוה הנה תשב אולי, כי היא הנסמך מן יקהה אשר היו״ד.בה היא אות המשקל כמו נמלת יצהר ושרשה קהה היז££ען, אך אחד ימים ועתים נהפכה הי״א האמת אל וי״ו ונהיה ממנו קוה וממני השם תקוה (קחה — ק ו ת, יקהה — ח ק ו ה) אשר מציאותו לרוב מאד בספרי הנביאים והכתובים, ויען כי השם י קהת לא נמצא רק פה ונקפד (משלי לי י ״ן) *) *) אין בידי תרגום הקור■ לכל ספרי קדש לעיין נו איך תרגם ותבוז ל י ק ת ת אם (משלי ל׳ י״ז) אשר זו המלה נראה שוה בהוראה אל זו לפנינו. ונראה שהיא מליצה קצרה ועמוקה לפי תרגום הקור׳ פה וכוונתה כך היא: האם, אשר מעם הולד הילד חשים עין אהבתה ותמלחה עליו, חכלכלהו ותשמרהו, תנצרהו כבני1 עינה וגס לעת גדלו לא חרף •דה מנו ועוד על משמרתה תעמוד לבל תאונה אליי רעה ונגע לא יקרב לו בכל אשר יפנה, הנה חלף כל עמלה ויגיעה לא תנקם