Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 22 (1856) · p. Seite 13

18 לשעם הגדול " וניכו לסם כמים וכנוי כל חמחנדניס, ננלכת משולשת ועל כלנה ■יעלזו חסידים נכנוי, יחי כל איש ישראל, לנח שנעה לה נפשם, כי התענגו מזיו יקד מכחג גמלתם כחוג לאמי: אשל עוי ידם נטויה ניזקי אל לאמן נדכים כושלוח ולחזק ידים רפות, נמשען למס, נאםיסוו נדכה ניעי עמים, להחיות נפש כל נשי איש, (הכי נאמת כל מת ישראל •צופים ומיחליס אל הנדכה, וכעל כל הון יקי יחשג נעיני כל נעל ח׳ עת יגיע שקלי כשן> הקדשים כי ימצאו אוכל להשיג נפשם העעופי' נרענ) לזאת נ״י חושני הללי אל, יזעקו מקירות לנניהם, שועתס ישמע ננועם נעימות עדינות ידידות נקשוח נמלצות לכל נאי עולם — ציון נמל תנכה וירושלים חתן קולה, מי הא״ש המפז חיים לזכות ננחלה ממלכת ארצות הסייס ולכונן הלל׳ אל, לנתם אניל׳ ציון דלושלס, מי לה' קונת אלן ושמים, ישא ו נינה אלומתיהס וניכח משאת נינותיהס ולגמול מקד כלונ מישים ולננם הטחול, נכל יום ונכל עת ונכל שעה עם ליון וילושלם, להחיות נפשות דלי ’ושנית נמשען לחם נאלצ״הח, ואלקי השמים, תנוחל נציון והשוכן ממשלם, יצרה מסיו להריק נלכה נעד׳ עדיים משמני תא לן ומטל השמים נלכה ושלום וחיים לכל מחזיקי ותומכי המתגורר,׳ נאלצות החיים, וה־ושני' נתוככי ליון וילושלם וחכו ליאות נהנלות נגלות• נורא עלילה, לקנן עס סגולה, אל עיל תפאלחינו המהוללה, ונא לציון גואל נימינו נמהלה: Exegese von I. I. Pollak, Oberrabbiner in Trebitsch. ירמיה האם. י׳ןק אי הדנל, הננואה הזאת היא להודיע כי השם משגיח על כל נני אדם ואן> כ׳ על ישראל עמו וצאן מרעיתו, והם נתונים נידו להרע או להעיג למו ככל אשל יחייג, זאת משפט צדקו ע״פ מעשיהם. נ׳ ונשחת, ל" ל כי נעת שתית שם לאת שנשמת צולח הכלי אשל עשת כדק• החומר אשל ישחת לפעמים תחת יד תיוצר כי נענול רכותו ולמותו אז עלול לשנות מהר צורתו ע"׳ דחיקה או אחיזה נלתי נכונה ולאדה, אפס כמו שנשמת ממנו על נקלה, כן שג לתקנו עוד נקלות לעשותו כלי אחל כחפצו ורצונו, וע״ז אמל לו ה״יח נפי וי כ׳ כחומר ניד היוצר ניח ישראל נידו נאומן שעל נקלה מכל להרע להם נהשחיחם את דרכם לפניו, ועל נקלה יוכל להשיג ולהטיג להם נש ונם מדרכם היעה, כ׳ אז יתן לוח חדשה נקלנס ונהפכו לעס אחל, כחומר תזה הנשחת ונעשה אח"כ לכלי אחל תחת יד היוצר. ז' רגע, עד הנה דנל ,מעם ישראל ניחוד, ועתה יעלה מהפרט הזה אל הכלל לדני מכל העמים והממלכות ולאמי כי■ כלם יחד נתונים ניד ס׳יית אשר ע׳ישי מעלליהם העונים או הרעים ישנת תמיד אח חנלם ומנת גורלם מרע לעוג ומטוג לרע, ומלת לגע הוראתה פה כהוראת מלת פעם וכן זמן גלשו ן ארמית וזמני ן נחלמוד, וע״כ חינ״ע פה זמן אמליל וכוי. ח' ונחמתי, שולש נחם יורת נכלל על שנוי מחשנה או תכונת הנפש וע״כ נאמר מאיש אנל על מות קלונו או אותנו, כאשר ישנה ממשנת יגונו וישקוט המית לנו הנואנ, אס ע"׳ רעיו אשל •נודו לו, או מעצמו נענור עליו זמן מה, כי נחם מאנלו כמו וינחם יצחק אחלי אמו (נלאשי׳ כ״ד,). ולקיחת הנקמה מתאויג אשל על ידה תשקוט הנפש מתמית כעסה וחלון אפה, תקרא ג׳׳כ נחמה ומענה נגזל הפעל הוי אנחם מצרי(ישעי׳ לי.) הנה עשו מתנחם (נלאע׳ כ״ז) ל״ל כי נחשנו שיהרגך מהר תשקוט המית נפשו וצערו על לקיחחך הנלכה ממנו, ונאמר נס על החרטה יען ני המתחרט ישנה עסה דעתו הקדומה שהיתת מרוצה נמה שעשה כמו אין איש נחס על לעתו למעלה ח׳ ה׳ ות״ית הנעלה והנשגנ מכל שנוי והמולה, הוא נאמת נעלה ומרומם מכל שנוי לצון וממשנה ונחמה (נמו שניאר לנה״וו ז״ל נמאסןז תקמ״ח נזה הנוסח נחשלת קדיש "לעילא מכל נלכחא וכוי ונחמתא דאמיין נעלמא ע״ש.) וכל לשון נחמה הנאמר פה ונשאל מקומות אצל הש״יח מורה לק. על פניי איכות ומתות נני אדם המקנלים, אשל נענולה תשחנה גס פעולת השם נגדם, אן> שהוא נעצמו לא ישונה ופועל חמיד לק• עוג לטונים ולע לרעים, ולק מדק הלשון ליחס שנוי זה שהוא לק ננחינת המקנלים. לה״ית שהוא הפועל, כעין מ״ש חז״ל דנלה תולה כלי נ״א, כ׳ הם מחליפים ללוג נחינח הפעול עם גחינה הפועל וכן לחיפך, כמ״ש לעיל ד׳ נ״ג נהפך מזה עי״ם. י' אשל אמרתי, כתג לד" ק (נשנו׳ ל׳ ותוספת ממגי) היא