Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 81

לפקוח עיני טניים טורים, למטן י7עו נסור בטוב ■ ומאות נרע 'לאהונ מכמה ולשניא אולח. — מה נמרצו אמלייושר! ומה ל7קו דנלין, אח יקיר לי! נדנרן נסולדוא ר״ש | נלאן אומה מינון נער׳ נני ישראל כי נרע הוא, — אס.ננסי! ל?א לנן לנד על זת : הומה. כ• כל איש אשי לוח 7' החלה לפעמו, ימה לנו ונפשו נקלנו חשחוחח טל צעירי הצאן, ני תחת אשל ׳ונלו למלעה עוג דשן ושמן,. לועה אויל׳ לאלן גגנ ינהלם מקום יגש חציל 7שא לא היה, וכל נער ענלי ינלה ימי שחרותו נלמו7ים לחוקים חלים ו7נלים פלאים, אשל שכלו הלן ילאה מהנינם. ונל אפונה כי נמאמליס האלה צפו; טמון אוצל נחמי ולג פנינים, ואן חכמי לול אח7 נעיל ושנים נמשפחה ׳דלמו. ואשפל לאלוני אה אשל שמעה אזני זה לא כניל. נאור אחל, אשר פאות ראשו, שני וננוח ע7 אננעו יניע׳ — למי דעה אח אחיו הקטן ממנו ״אין העלים אייניס להטיל — אם נא אחי על העלוה, אם לאו כמכחול נשפופלת" מה זאה? שאל הנעל, הגייה לי אחי! ואיכה יעשה הינל? הלאה לו אחיו נאצנעו — אולם ®ד י לא הנין העלם, כי לא כל האצנעוח שווה, ויעלונ לנו לשאול שניה, אולם לא ענהו אחיו עול אן הכהו נאגרו)) לה׳, יאן> כי נכה ויתחנן לו לאמר ♦ חורה היא וללמול אני צרי ן: אח האכזר אל לנריו נא שעה ואמרותיו לא האזין, אן פצעהו נליחמלה. נשנתי מנגד מעי חמרמרו, היללה׳ , ייחל דמעה על אשל מעם ל עצת ננעלה, וירן חכמת נה 7' מנס נקסרה - ועסה קומה אחי! אזור מתנין ונקעה אל הקדושים אשר נאק המה (עונותינו הטו אלה כ׳ יום יום ילניון וחדשים לנקרים עדרים עדרים יאחיון,) נלאה את תנליתם ונתנוננה לתכליתם. — נשפה שקל •»מ לאלהי הכנוד, ואת שעו יעריצו ויקדישו, אן תון ואון נקלנס ויצל לנס לק רע כל היום. נחירי משכיתם הרע נעיד ל יעשו, וימירו את כנייו נעל האות קלת, ולעיני העם יעיזו פניהם לאמל: כי מחזה שדי יחזו, מאחזים פד נשאו, ורננוח שלפי שמים למשמעתם ׳קולו! חוזי שוא האלה, נמחיל יגלו לאים אשל יקרנו נאחליח הימים, ונענול נעלים יפתחו לחם אשת עקרה אשל אין לה ולי — אמנה, מת נקלה זאת להם, אם היא נלד נקתר אהליהם ואין אישה עמה. מאשפות ועל אם עליהם ירימו אניון אס יחן אל פיהם, וקציני עם ממלוס שנתם ינידו, לרול מנהס. — נד נליעל כאלה יקחו לתם ניח ישראל לשומם מושלים «יומי קלת יעלימו. — זה שנועייס ענלתי דלן טיל קטנה ואנשים נת מעט. גם המה אל החכמה נחנו P5* שוללת, נעו מעגלותיה מנתם נצח, דלו פעמיהם מני דלן, ואל הפתיות יבלעו נלן. 03 שמה איש תהפוכות נלנום צח מצאתי, אשר ינהלם לרגל המלאכה ילאת ד' לשמור חיי)’ו ועדותיו, ונצל כנפיו יקתילס לנל תאונה אליהם לעת כל ימי חללם. הוא יתעה נהשימח שכול נקיאו, וכל אחד יקרא לד׳ אני, ומדי גשתו לתפלה מלאכי צנאוח ׳דודון ’דייי1 לקראתו -- מקסם כזנ יאמרו, כי גם אנכי האיש נצל אל הייתי. שמה לאיתי מכאכי יה מר ינכיון, וקרא זה אל זה לנכי ולמקפד מל עם י' כי אנדה נשלחה חכמתם ו’הי לחרפות נגויס ולשמצה נלאומים. — חפן הרג המדונל נו, נלוז דלן ופורע מושל מעטה תתלה יעטה ו׳לנוש אדרת שער ינ! למען כחש כ׳ לוח ד׳ ידני נו, ונלנ עולות ’פעול, עם חסיד יתחסל ועם «שידה יטפל. — חצות לילה יקום ממעחו, יאמר הולן למקוה מים לרחון מטוקאחו וצניה הזונות ילן זרזיר מחנים. — מי האמין לקול השמועה נאה ונהיחה, כי האיש «וימות הלזה הורם והונף להיות ללנ ומורה לעדת ישראל להורותם מדרכיו ולרן חנונות ידיעת? מי גנר יחיה נשמעו אלה ולא ינקע צול לננו עדי תהיה לעין המים על שנר ״יאל כ׳ נחל, ויד ידל כנוד יעקנ יום יום, — ' הה! עם ישראל, שגולת המון האנושי! נקונז. ראשית הגויס! אין יללת פלאים האח לנושה? עלית על שפת לשון ודנת עם כל היום מנגינתם וצעיף נושת כקה פדן. “ימים תיושנים ממולך טס יחזו איש נלימל מה ננחל מעם ד' לאיום מושל למו, ונשם ^51ייע ורג יכונה אז יאמרו, אן עם ננל ולא חכם, גוי אונד עצות המה, נואלו נני ‘יית וישראל נלמו, הם כהניהם נניאיהם , הס אקילי אולת הנמו. אהה, נשנל רוסי יויני נלאות׳ דגל ישראל כי נשל לאק ונת ציון העדינה רכה המעונגת •לדת עשר עצות, אחורנית. דמעות אזיל לרמחים על שנר נת עמי — הקילו חכמי לנ אוהני חמת- הנה נחחכמה להמתנגאיס האלה, פן ידנו ותמלא תאק חמק מפניהם! הניאו ה, עשי שלילה, ונקנא לאלהים ולשמו המחולל נגדם ונשיר מאמנו חלפת העמיס ולא יי עוד כלימחס. — אמדו לנמהר׳ ל3, עד מתי חאהנו פתי 2 תשימו משענתכס על 11