Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 76

76 זי י׳ י לשמרי־מעל עלתה, לאביה שבה. שמה מחזה שדי תחזה זגלוי־־הע)ן; נם פה׳ אלומת תהלתך זקמה נצבר" ציון אל־ימות, בתבל רוחך לת חצבה, אמרי בינתך, טובים לדוךף מ»ן; ז אך אנו הה! שמחתנו נצח עירבה. מעת נר אלהים’נשמתך פה כבה, מקור דמעה עינינו’,)זרוטו כעץ; קדר שחדו נלכה, לבנו מאוד זיוה, בום תמרורים! סף רעל,’למךיזךוה׳ אויה! נוחם יסתר - נם מנחמים אין.- T - T ־ 1■ T - I העור י Don Ahron Nnki. מה יפה, מה נעים הברת-ןלדים, ישבו נצמדים. קול שירים, T .הישמש בגבורתו, יצא״מחפתו," וישליך'קר נים, מגבהי שמים; כברקים יזהירו, כלפידים יאירו, ולעיניי השמש, ליל ואמש. אף הירח, ילך שמדו, וסביבו הכוכבים, יפיצו להבים, יזהירו בנשף, ויבריקו רשף; אך מעיני נעלמו, הה, כי נמו'! -!שמיעו הבחורים, ולמו הנעורות! יעניודו עטרות; ■ מה נחמד לעין־ אך לי?:ז• - על הענף. צפור )כנף. ימצאו' מנוח, חחליפויכח! נדידת הכנס;ם. מה נעימילעידם, ומעיד נסתרו לי נעדרו’!- כשושנים, כדודאים אושר החיים, זי לאיש לו עידם; אך בדול ןגיוני- מי עוד כמוני, לו החפרון,’ מכה בעוריון! כל יושבי חלד, י איש כי יולד,' יראה בעיניים. ארץ ושמים; אולם'אנכי, קה עוד בחי? - לשאול הקותי. שטה מנוחתי! ד ד < ד¬! י׳!' I יי. > (;■ ,; י