Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 75

"איכה ברק זד! הבינה ביפי אורה? כהיייח־עיףישאלו ועינם מר דומעת. - ״איפה ידידישדי! נפת יטיף ברבורה "לנצחיבנגינותי׳ מאוד נפשויייוךעת?" פה זעקת מרה, שיפת־קדש הטהורה, יללת בכיתה, בהגה והי נשמעתיז - 1 י 1 זז t j •t v vt ־ אשרף יעקב! בחי.ים מדע תבחיורה, לאמרי נעם התבונה. אזנף' (צו מעת; תורה גם חכמה באחיות'!חד תקש־ורה ושימש החקירה עיליף בהוד מ־ופיעת; ים תלמוד הגדול, לרחב תעבורה! גליו יהמו, יחמרו ׳ ידף רוגעת י מציות תיוךת־איל חילברגש תשמורה! דרשת, חקרת, כל פעלי בל מעש. - C T T TT « l“T T I T אזנים תצלנה, לשמע בלהיות הבשורה בי מלבר אכזר קרן חלדף נגדעת י י במבחר שנותיך' פתאום ירן־ת הבורה גוף'הה! לבריות, למתלעיות רמה ותולעת. ייו t 1 t I ״!־־« t ן T־5 מי לא יבכה׳ לא ידוה, על מותף בי נורא עין מי עלי רגבי קברף דמע בלי נובעת ז בשלמי סערת הדבר, נחפשה נחקויו־ה, בשלמי רבה הצרה, עדי צואר מגעת? « v ו - r tt* t י־ז ־־ et אף כן גזר אל׳ עצתו מים רחבה. מגי יגרשנו מעדן,יחשב'מחשבה בי הבל י חיינו./הרוג מות קין י אכן בי לעד נחיה - טובו יאבה, "'לנו מתת שמים, נפש נשגבה", פיועם לבנו'-'ונאמין נצחיבחיין. - אשךףז;קר! נפשף חלד עזבה,