Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 74

וההרוממום הוא דומה למה שמכל שם (•שמיה ל״יו ׳"ג) ״דלו עיני למרום". — אך שהם משני שרשים ני שם הוא משעלי הכשל ושרשו דלל, ושה מנל״ה ושרשו דלה, נכ״ז הם מתדמי המוגן ויש דוגמחם לרוב נל״הק — ד' אלק׳ שועה׳ אלין וחלשאנ׳ חיחני מירי’ נול, הכונס מל הקימו משליו הקשה, ולכן ומלו לי' חסידיו והודו לזכר קדשו, ני (א!) רגע נאשו (נמשך אשו)אולם חיים (הכונה שנים לנוח הוא) ברצונו, כמו שמנואל שש "והוספתי מל ימיך חמש עשרה שנה". נעלב ילין נכי ולנקר לנה, הכונה על משלו! סנסליג נלילה אחד, כמ״ש שם (ל״ז, ל״ו) "ויצא מלאך ד׳ ויך נמחנה אשור מאח ושמונים אלך וישכימו ננקל וחנה כלם סגרים מהים". ואני אמרה׳ נשלו׳ נל אמונו לעולם וגוי הסהרה שניך הייתי ננהל. מסאים מאד להכונח חוקיה שחיה גנה — לנב ואוהב חחשארו! להראות לכל רוב משכו ׳סגולה אוצרותיו, כמו שמבואר (ד״ה׳ נ' ל"נ, כ״ה) ולא כגמול עליו השיג ׳חזקיהו כ׳ גנה לנו ויחי עליו קצך ועל יהודה וירושלים, ויכננו <ח!קיהו נגבש לנו הוא ויושב׳ ירושלים ולא נא עליהם קצך ד' נימי ׳חזקיהו ■ וזהו שאמר ואני אמרה׳ נשלו׳ נל אמונו לעולם, (אכן כמעע) הסהרה שניך הייה׳ ננהל (מביאה סגחריב עליו ועוצם חליו עד שכנר אמדתי נואש ולא האמנתי נחיים) אכן ד׳ ברצונך (היא השגחהך חחוששיז עלי אשר נלעדה האדם אין ואשס הנהו) העמדת להררי עוז. ועתה מזכיר מה שההשלל אז נעת חוקך מליו "מה נצע בדמי נרדה׳ אל שחח היודך עשר היגיד אמתך?" דומם אל מה שאמר שם (כתוב ׳"ע) "כ׳ לא שאול חודך מות יהללך לא ישברו יורדי נור אל אמתך." הסבת מססי׳ למחול לי פתחה שקי והאזיני שמחה "ראה (ישעיה ל״ז אי) ויה׳ כשמוע המלך חזקיה אס דבריו ויקרע את בגדיו ויתכס נשק וגו׳." ד׳ אלקי לעולם אודך" דומה למ״ש שם "חי מ׳ הוא *ודך כמוני היום וגו' ד׳ להושיענ׳ ונגינות׳ ננגן כל ימי חיינו על ניס י׳״ (שם ׳"ע, ל). — — ונשאר לי להעיר עוד כ׳ לשי סרוש המפרשים כתוב נ׳ רגע נאפו סייס ברצונו אינו מקביל היעב חיים אל יגע, ולדעתי חיים ענינו שנים רנות כמו כעת חיה ולפרה נן, וכמו ואמרתם בה לחי, שענינו כפי פרוש המפרשים כה יהיה לשנה הנאה, כי תקופת השמש במעגלה עד בואה אל הנקודה אשי יצאה משם נקרא ח׳ או חיה, ונקנוץ חיים. ועוד אעירך על מליצת "מכה נ לחזקיהו" שהוא לדעח אחה מבארים חדשים כמו מבתם, ולדעתי אין צורך נו, כי בדורות הקדמונים טרם אשר נפרצה מלאכת הבחינה, לא היו החכמים והמליצים חוקקיס דברי חכמתם עלי לוח, אנל היו נשמרים בלבות שומעיהם '«סורים פת אל פה, ויש ל׳ אריכות דברים נענין זה אין פה המקום לזכרם. אולם בדורו של חזק יה ראינו ב׳ נפרצה ונתרחבה מלאכת הבחינה למעלת ראש, והחלה החכמה להחפשע נקרב העם כמו שיעידו כמת כתובים ומקרא מלא: "גם אלת דברי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה" וכן אמרו חז״ל בדקו מק ועד נאר שנע ולא מלאו ע״ה, והתפשטוח החכמה היה רק נענו ר החפשעות מלאכת הכתיבה, ולכן היו החכמים או המשוררים אז רושמים דבריהם מיד נכתב, למען לא יהיו למלתעות הזמן לנרות, וזה ענין מכתב לחזקיהו. ודע עוד בי ״העתיקו" אין הבונה נסיחה ממקום למקום במו ויעחק משם אהלה, וא״כ ענינו תרגמו (אינערזעעצע) אבל ענינו חזרו ויחישו כדרך כמה שרשים שנננין פיעל והפעיל •ורו ההפך כמו סקול, סקל; דשון, דשן, והרנה כמוהם, כן עתיק ענינו ישן, העתיק ענינו חדשות הדני והסירו «׳ושנו(שער״נגען ערנ״ערן). ואולי מלח "אנעיק" בלשונות העמיס מקורה עניית עתיק בקריאת הספרדית. — והנה כני נקראתי בקול מול לחנק חיק המנוחה ולהשתרע על ערש׳, ולכן אמרח׳ לכרות נריח אח הקצור כעת ועוד חזון למועד אי״ה. ואתה ידידי שלום, ולביתך זו אשתך היקרה המהוללה הנאהנה והנעימה מרח אסתר חחי' שלום מעתה ועד העולם כאוחך ואות ידייך מוקירך ומבניך. ת;אנ_ית רעים. על מות ידידי אהובי, החכם המפואר החוקר התלמודי המופלג הנקי המחולל מלין נפלא וסופר מהיר נשפת אל ס׳ נאיר לחהלה, מוהר״י יעקב בודק ז״ל מת במגפה חל*“ רע נעיר עשערנאווק בששה ושלושים שנה לשני חייו, ביום ג׳ לירח מנחם אב. שנח אהה! ננך לשני לפ״ק. .B0N Jacob H. Sperling "איבה:עקב איש תם! מהיר בתורה! "איבה גבר חכם! בעוז הדעת? - T T V V T V ן״ - T ש