Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 73

73 ובסס — לבב ששקול כל דבל במאזני גס׳נשן שישלש, אם לשבט ואם לחתל, «ה מלבד כל זאש, •קלס גס נעמה לי מאד קלנתך, ו׳דידושך מכל שעשועי — חלד. לנפש נענה וקשה — יום אשל מלחמה שמולה לס נצח עם פגעי זמנס האבזלים, שנעם שעלב מאד מנלש גבל שאנן צולח, אשל שלום לו מאביב; חבלה גבל אפונ״שע׳ם אשל שחש צל כנשי ההצלחה ישלונן, שפלש כפיה להעניק לה כל מאויי חלד בלוח־פדינה, והוא מעל כלם נאי«ז"רוח ׳שנשא, ואך אישל נפשו •שים לו למטלה .שעודשד; חבלה נעימה זו חמחיק לה מעט גוללה ומנח חבלה בעמק עכול הלזה, שטין> לס נטפי-עדנים בכוש חמלוליה, שמצה ששחה נמעט טפשוס ימיה, כי בשלום אהובה גס לה שלום, ובאשלו חאושל א1> ישיא - — אמנם כובד משא טלדושי השחלנו עלו על צואלי כעש לא יניחוני להקליב לפניך מנאה ומשא ש ביד ל׳ העונה עלי, להכניל מלים ולהשחעשע עמן כאוח נפשי, ולכן אמלש׳ לשחל פניך בטח נחשולה קטנה והיא השעלת חדשה וקלונה לאמש לדעחי נענין זמן שבול ושלוש מזמול ל׳ נקפל החהלוח, והוא מזמול שיל שנכח הניח לדיל - אקוה כי חיעב בעיניך והיה זה שכלי. — הנה חכחונח ההיא מלמעלה (ייא אינעלשליפע.) המיסקש חבול הוחמול לדוד טח חנכו איזה ביש, בבל היא חשודה בעיני הל קולא משכיל ומנין לבלשי צודקח, יען מלבד אשל לא נמצא נשום מקום נכתני״קדש אשל בנה יוד איזה ביש וחנכו, ומצד זה היא אס כן מזויפש משוכה, יפלא עוד יוחל ייייע לא בא בכל המזמול אן> למז וזכל קל לחמעשה ההיא אשל אן נענולו נוסד מיד׳ מסבלו? הנמצא בזה עוד בכל מזמורי שתלים? (מלבד מזמול שיל ליום השבח אשר גם עליו אדבר אי״ה.) והנה לפי מוכן המזמור וענינו שהוא נשינח תודה לל על איזה הצלה מאויב וקימה ממולי כנד היה ראוי להיוח כשוב עליו מלמעלה: מזמול לחודה. ואחשוב שכן היה לשום באמש לפני הקדמונים ראה (שבועות ע״ו ע״ב) "ח״ל שיל של חודה — נכנולוש ובנבלים ובצלצלים על כל פנה ופנה ועל כל אבן גדולה — ואומל אלוממן ד' כי דלישני, ושיל של פגעים וי״א שיל של נגעים, ואומל יושב בסמל עליון עד כי אשח ד' מחסי וכי'" ע״ב. תנה לפנינו כי מזמור אלוממן ד׳ כי דלחני היה נקרא אצלם שיר של חודה, והנה לש״י ז״ל פלש שם "שיל של שולה חיו אומרים שם במורות נו', ומחו שיל של חודה? מזמור לחודה (שתלים ק׳). ארוממך ד׳ וגו' הוא מזמור שיל חנכש הניח לכן אומר אוחו" עכ״ל. המבין יבין כי היה קשה לו אין קורא מזמור ארוממך שיר של חודה? ולכן נדחק לפרש כי שיר של חודה תכונה על מזמור לתודה. אולם באמת פשע לשון הגליחא הקדומה ההיא לא יורה כן, כי לא נזכל כלל זה שמה. ומלות ״ואומר ואומר" הן פלוש על השירים שזכר בראשונה, שיר של תודה היא ארוממך יפיל של פגעים היא יושב נקשר עליון. וראיה זו שדשה היא לא לאישיה בכל דבלי מי שקדמוני, וכמעט תכריחני להודות וכן לכל מעין נצדק כי לפניהם היה לשום מלמעלה על השיר הזה "מזמור לחודה". ונפלא כ׳ במזמור ק' נאותה מאד הכתובה שלפנינו והיא מזמור שיל חנבח הביש, שכן אמל שם "באו שעליו בחודה חצרותיו בשחלה" ואולי •למוז על שלום גיאח האלון ציונה אל האהל אשל נעה לו שם דוד (ד״ה׳ א׳ ע״ז א׳) כרעיו ששה מזמורים הקודמים מן לכו נמנה אשל סובלו ושוררו בעש ההבאה ההיא, וינואר א׳״ה במקום אחל. קוף דבל לא נדע עד בה זמן חבול מזמור חזה ומי מחבלו ועל איזה מעשה חובל? — ולאישי זה נב״ח מחבלת רב־עיש מכתב מאח החכם יש״ל המליט ליחס חנולו לירמיהו הנביא עש הוציאו אושו מן המהפכה אשל שמו אותו אויבי נפשו על לא שמס בכפו. •עוי״ש היטב. ואני חמה כי מלבד אשר מלוש "ד' אלה׳ שועתי אליך ותרפאני" וכיוצא מולוש למדי כי הוא הודאה על קימת המשולל משליו מה שלא נמצא בירמיה, הנח בחוב "ואני אמלש נשלוי בל אמונו לעולם, ד' ברצונן העמדת לחללי עוז הסשלש פניך הייתי ננהל" יוכיח על פני השערה הזאח ויבזינה כי ראשונה מתי היה ירמיה בשלוה, והוא היה איש ריב ומדון מנעוריו כעדות עצמו עליו, נגש ונענה, נחלה על שבל עמו ועל מבחו האנושה, מאין הפוגות, ואין כמוהו בנביאים אשר שחה שמש כיס שי’ לרויה; שנית איכה נוכל לחשוב על נביא קדוש ד' מלדה ומבטן שיהיה במסתפק זמן מה בהשגחה, ונגאוה וגודל" לבב ׳שאמר כי אך כמו ועוצם ידו עשה'לו אש בל החיל הזח? והמה דבלים בלתי ראוים להאמר כלל. —ועתה שמע נא השערתי. לדעתי מחבר מזמור הזח היה חזקיהו מלך יהודה עש הצילו ד' מכף מלך אשור, נם הקימו מחציו החזק בעש ההיא במבואר בכתובים (מלכים נ׳ י״ט ב', ישעיה ל״ז, ל״ח.) והוא כולל שתי הצלוח וישועות האלה בנאור לחב. מתחיל ארוממך ד' כי דליחני ל״ל הגבהתני ולא שמשח אויש׳ לי הוא סנחליב מלך אשור אשר חרפו.וגדפו..׳חשמנש בלשון דלה על ההגבהה 10