Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 69

69 — m ליטש דוד זאגען: דוא זאללסע מהעי צו או5) ניבט קאממען בי] דוא אללטש נלינדע אונד לאהמע (דיינעק העערעש) וועגגעשאפפט האקט (ווארויס דאו גאנצע נעשטעהט) ליעזפק שיען צו זאגען: דוד מאג גיכט העדיין קאממען. דוד עלאנערטט אנעל דיא נול צ ציון אונד ליטש נעפעהל עלגעהן: דעל האנד אן ינוקי לעגע, ואלל אללטק n אן דיא וואששעללייטונג פעלהעעלען, זאגאל דיא גלינדען אורד לאתמען ווייל ויא דוד האאטע, דא וואלי אללעא איינשטיממיג, לאק אדן ק״ן נלינדעל אוגד לאהמעל (אי5-׳ נעלעבט איניק הויו דך פליכטטן ואלל.) ישעיה ח' א' ונהוג עליו נחלט אנוש למהל שלל חש בז, והנה נפשוק גי א«ל ל,לא שמו מהל שלל ונו' גלי למ״ד, ט״כ אעלה׳ ני נאמה צוה לו הקנ״ה לנהוג וולס למ״ד נמו נפקוק ג' ונך אמל: קח לך גליון ונהוג עליו נחלט אנוש, ל״ל שהצייל טל הנליון המונח אדם, אל, מהל שלל מש גז היינו שיהיה האלו דומה לנוחה הנהג , של מהל שלל וגו' והלמ״ד הוא יחק שאליו וידוע שנהוג חיה כן אצלס לציל' את דנליהס בתמונה שימנאליש נמו (יחזקאל ל א׳) ישעיה נ׳ נ' ונילמיה ננמה מקומות ואי! צייו לאיה) ניס דיל א״נט געדעהנעע טאפעל, אונד צייכנע דאלויף מיט א« נטש גליפפעל א״נט מענשענגטשטאלט (גענילדעט) צו דעל אינשליפע ״מהל שלל חש נז.) 0 שם כ״ב ה' מקלקל קיל. לדעתי הוא כי נאשל הולאה משלש שלש (טנט־ וואולצעלן) נן מקלקל (איי! געניידט שטילצען) ושלשו קיל ט״מ מפלפל בנפל הש' והל׳ ונחקלון הטי״ן. י0 שם כ"! י״ד י״ג ד׳ אלהיס נעלונו אדוניס;ולחן (דא האנען מין אינעל־ מאננט) אנל אנחנו לנד נן נזניל שמן נל טוד מתים נל יחיו ונל זמן לפאים נל יקומו אלה אשל ע״נ פקדה ותשמידם והאנד כל וכל למו, שלא מתו מעצמן שנא יומם, אנל אתה השמדתם שחיו לשטים , והם לעולם ישנו שנת המוחה ולא יקיצו אן* לטח קן הפלאוח נל עת שהם לא יקומו, לנד נן נזכיל שמן וזה לעולמי עד (גאטע! אונז נעהעללשען צוואל העללען נאן אייקעל דיל, אלליין ודל עלאינעלן אוצז ד׳ינעל נול, זא לאנגע יענע עאדטען נינט עלוואכען, יענע אין דיא גלופעגעזונקענען ניכע אדשעישעעהט! דעלען אונטעיגאנו. דוא זעלנקט נעשיעדען אונד דעלטן אנדענקען פעלנינעעט דוא האשט.) 0 חבקוק ב׳ ך' הנה טפלה לא ישלה נפשו נו וצדיק נאמונזו יחיה, טפלה נמו טלפה נניך עולפו (ישעיה נ״א נ') ע״ד החלון) מן נשג כנש, וכן עליו עלפה (יחזקאל ל״א ע״ו) והנס ידוע שהאמונה התן אונים ולב עצמה למחזיקים בה, אס במלחמה, אס ננטג, אס נדגל, ואמל הנביא שזה אשל לא ישלה נפשו נו, עלפה נפשו (דיא אונלעדליכע יטעלע פעלצאגט, דעל טונענדהאפטע לעמו אויף איס גלוינען) ח) שם שם ט״ן הוי משקה לעהו משפח חמתן ואן* שכל למען הניט אל מעיליהם. לפי דעת לניס חקל• לנ, ני חמה זה נלדף על קצן לא יתכן הננוי, כי הקצף מטנע המשקה ולא ניד השותה, ני נאם חילצה לעשות קצף נמשקה לפויה יוחל מי” לא יוכל, לכן עוג מזה לפלש חמתן נמו חמת מיין (הושע ו׳ ה') חמת מיס (נלאשית כ״א ט״ו) והנה ידוע כי השוחים נמשינת אחות יספחו כוקיהס אחח אל אחת לאות ׳האחדות (קאנקאלדיא) ואמל: הוי עלין משקה לטהו! אן. שהוא משפח חמתן, כי לא מאהנתו אותן יעשה זאת. וכאלו חזל מדנל לתם ישם דנלתו לה עומדים עליו יאמל, י^ף שכל (נונתם לשכל היא) למען הניע אל מעוליהם . . (וועהע דיל, דעל זיינען 5לינקגענאשקען געטלענקע ה׳נל׳יכט, אנשאן על אן די׳נען פאקאל פל׳ינדלין אנשטעקט. יען זיא נעצעכען איינאנדעל זין, אום געגענזייטיג איהלע נלעקען צו נעאנאכטען) (יעי׳ אוצ״ה ש׳ עלה על מ' עלות תאק, ואז נכון לחלגם מעוליהס איחלע שוועכען) ני השכול ידנל כל מת שיודע. ,ט) צפניה ג׳ י׳ מענל לנהל׳ כוש עתל׳ נח פול• יובילו! מנחתי. לפי שללה -הפליג מאוד אין כל האק יענדו את ד׳ שנם אחד, אמל שגס מענל לגתלי כוש (שהם חלק מים הגדול אצל אפליקא) יהיו עחליו, שיעתילו לו, וגם נת פולי (כאלו נכתב מנח פילי) ופוצי אולי הוא מה שנקלא בלשונם (פאציס) והיא חלקה טונה ומהוללה ייאל נאק יון נין מחוז (איעאליא ונין לאקליש) ות־תת מודעת נכל אלצות תעמיס בגלל העיר (דעלפי) שהיו מניאין לשם מחנות להאליל (אלאקעל דעש אפאללא) ואמל שאף שהם השכינו שישלחו כל תעמיס לשם אשכר, נכ״ז יהיה נעת ההוא רוח ד׳ עליהם שגס