Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 68

וכל צמח שורח נשדמח הכשרון — מלוא עזי כנגדו, אשר יואל ללכח אחו לנהלהו, יאל כל מקום פרחי ממד ונטעי נטמנים בעמק החנונה נת — אל, אשר ילקטס האדם אחי אחד וחי נהם. פגטחין שם ועושה*צדק נדרן שוחרי דטח וכאריה שואג לטרף טל נחיה חחמרמרח טל פחי פינים נחכמה ישימו חהלה, נחו! נקולן קול פו, הרצח טליהם משפטן משפט מוח, נאף נלי חשן. ואנכי — אף כי הקכן לא השכנחי מנטור׳, כי אם למיס טליהם פיני וכמו טל טור אין — פינים כמוני כמון רחמח׳, ככה למורים וטינים ים — אן אהה! קראח׳ — רנח שנטה לה נפשי חטונג נל• ד׳: הן רן וקשה כי •חטרנו, או אז שניהם נטזוז •טשו חיל, כ׳ נקרחי נננכי לנן פנימה, ומצאחיו ללנני רט כאח כי על כל אלה נחרתין נחתי אח דודי לן ואהנתי נאמנה שקלתי טל ידין. אח נתן נחח לי לאפה, נצע כתף לא חפנתי, וזהג לא חפצתי נו מהר הנחולוח כאין, אכן, אהנהן לי נתח לה נדה, ולנן הטהור •קר כל נכק. כי מה יועילו אוצרות הנל, אם החכמה נעדרת? נאין מנין טח קולי איימה, ונדנרי צחות עלג לשון ימשנוני, ינחו לשכל מלי לאמי "אן קר טעמו וכל רוח השכל אין בקרנו", על כן אזכרך מארן מרחק ואהנתי לן יום ולילה אנצרה, גם כי אשימה לדין פעמי כי אענור ננהריס, נאניוח נצי אדיר נלג ימים חכרתי אח נריח׳ אתן , ולא אשכחן כי חותם חכניח על יד ימיני אשאן למזכרת משמרת נצח, כאשר ננכון לנן נטחחי: כי גס זכרי לן קדש יחיה, כאשר נפגענו נאמונחנו איש אח עמיתו. וזאת אות הנרית. כי כאשר חפץ ד' נידי הצליח, וגלח אח עיני לראות, אח אשר עוד לא חזיתי תחת השמם, חשת• ולא התמהמה׳ לשלוח לן אלה •לידי עשתנוחי אשר זרעתי וגס קצרתי נעזרת אלי מלכי. ואס נתח ד׳ את רוחו על• להראות אותי עוד רב ותה ולא אז אגיד לן? ועתה האזינה. א) ויקרא כ״ן נדנרי התוכחות, חכרתי את נריחי וגו׳ עד קוף התוכחה, כלס הקכימו שהתחיל לקיים נטונ, אכן מדעתי שלא כוון מרע״ה לזה. כי, אס אמר נתח לה, התנאי אם נחקותי וגו׳ וצוח להם כנר אח הנדכה נעד מעשיהם הטונים ולמה עוד הפעם הכפיל הנדכה? ולא יפה כחנו שננא מרע״ה על העתיד. למי שהוא pn אן לאיים עליהם שלא •חטאו, ומדוע ירהיג ננפשם עז כי יושעו? הלא טוג להניד להם כי יכלו נאפק תקוה ואז יוסיפו לירוא אח ד'. לכן חוחי דעתי נזה, כי גם אלה דניי האלה עד חומס. ומונן ע״ד זח כמ״ש (שס שם כ״ה) והנאת* עליכם חרג נוקמת נקם נריח. ואמר לא לנד את נריח* אשר הפרתם אזכור ליקר אחכם שנע נחעאוחיכס כי גם נריתי אח יעקנ, יצחק, ואנרהס, אשר כלם ע״י עונותיכם חוללו, אזכור לכם למען הגדל העון, וגם נריח• אשר שמתי את האק כי אענה אח הגשם, והיא תענה את הדגן וכל חנואחה, ועתה תעז נ שממה נעון יושביה, נמצא נדתי אותה מופר גם נריתי זאת אנקם מנם. והוקיף עוד, ואף גס זאת אעשה לכם, בהיותכם נארן אויניכס לא אמאס נכס כלה לנלת* שום עין עליכם וחפטרו מידי, הלא אז גס אנכי אפר את שנועה׳ אשר נשנעחי להיות לכם לאלהים, ולא נאוה לי ני אני ד' ולא איש אל ויכזב, ע״כ אזכור לכם נדת ראשונים (של ימים ראשונים) להיות לכס לאלחיס ואיקר אחכם עד אשר השונו מדרכיכם הרעים. ושעוד הכתובים (אין ווערדע דאז אנגעדענקען מיינעק נונדעק מיע יצחק •עקב אונד אברהם, אן איין רעכען, וויא אוין דער ערדע נינדניק, די א איירער זינדע האלנער עדע וויילען מוס, דאמיט זיא איתרע 6ייערקצייט אויקרוהע, אוין ווערדע אין אים לאנדע איירער £־ינדע איין גענצלין ניכט 6ערווערעען, זאנקע מיקעע אין אדן נונדעקנדכיג ווערדען, אלליין אין נין יא ג א ט ע —-דארום ווערדע אין איין מיינעס ערקעען נונדעק געדענקען, איין אנערהערר אונד גאעט צו זיין.) נ) שמוא ב׳ ך,׳ ן׳ לא תנוא הנה כי אם הקירן העודים והפקחים לאמר לא •נא דוד הנה וילכד_דוד ונו׳ כל מכה ינוקי ויגע נצנור, והפקחים והעורים וגו׳ לדעתי פי׳ הפקוקים ראוי לחיות, ני תינוקי חשב אח דוד ואנשיו על נקלה, אמר לז ע״ד החול, הנה אנשין כלס כעורים ופקחים, ע״כ לא שנוא הנה כ׳ אם שמקיר כל עור ופקח מנין עמן ולא ■שאר גם אחד ותוכל לנוא ני לא נירא ממן, וחיה מונן ותה ן לא יבוא דוד הנה. אן דוד הצליח ולנד אח המצודה, וכאשר חרה אפו בינוקי אמר כל אשר מכת את יבוק׳ יכהו מלבוא העיר עד הצנור שנקוף העיר (להוריד מיס העירה) ויגע נם נעורים ופקחים שהם שנואים לדוד לשלם לינוק׳ מדת כנגד מדה מל כי סדפוהו נעורים ופקחים אע״פי שאינם עושים שוס רעה במלחמה ומהראוי לרחם עליהם, אנל דוד צדה, להרגם שהיו שנוא• נפשו ע׳יכ אמרו כלס גם עור נס פקח לא ימלט הגיסה (דעד יבוסי