Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 63

«3 תוגה אקלת אתך תכריע. תאמר: «נואלתי" ".יען געלתי" י "בימים ראשונים "בהם אנפתי" "תמיד 7נכספתי" "לימים אחרונים" "למה חביתי" "נפשי פתיתי• "בתנחומי הבל" "ימים הגיעו" "7בחדרי הביאו" "מספד ואבל." ממך נצפנים, ובטרם' ןריותם תבל,ש לראותם פנים אלי פני״ם. ד• t v אולי תהי רעה שנה הבאה7 מאשר עברה < תמעיט 7הטובות, תוסיף מכאובות, תביא רק צרה. T T \ ~ * T אם באף ובחמה ורבה משטמה ישנה תגיע׳ 7 תחת תוחלת;שישים ונערים ידאו' כנשרים 'לשנה אהדת ׳ לבואה י;חלו׳ יעלזו מגילו. בנפש י משברת. על מה־ז:ה ולמה תשיש בן אדמה לעת צאת י השנה ולשנה חדשה7 נפשך נגשה t t l.r 1 - בגיל וברננה. ו * נ דד ימים יאתיו ן! r wv t , אשר עוד לא היו עצה מרחיוק. מי אל הנתיב בו ילך לא שת לבבו ׳ ולדרך ךח1לןה מאוד עיניו יביטו7, למקום'מטרת חפצו בוא לא;בוא, וממעגל הישר אשוריו;טו, בן האיש אשר במחשבותיו ותחבלותיו יחקור בימים הבאים'והנע למים י, יי באחרית 7העתיס לא ישייג י משאלותיו י ובלי הועיל יחלפו לו בל ה;מים.7 מ?;חת זכדון. לנניי נשמוס אמחי י!״ס אני הישר אליעזר שישער מ״ונ גנ״ח שיון שנש מל״ע, וא«! יאמי השמיעה עערס נשים בילה 1<"ונ נכ"נ אנ שנס סו״ר לפ״ק, •סלוננו שצל שרי לב אמלל ומדכא מ!ד צרה,;רפו הפצעים, ב;מים’הבאים, ” העת תירפא בל7 רוח נשברה. י T * T ״ I “ *״ T ־ י TTI