Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 64

— «4 אבל מכת לבי עוד לא רככה, בדאבון נפש את בנך;חילך זה שמנה שנים יי ז ז ״ השאלת!. פצעי נ'אמנים. מאז אמי'ממגי זלקחה. וגם אבי שוכן בין גבעות קברים , , איך נפלה עטרתי, ליייח ־S?’«״? »’I ׳״־?י' *4 ’ותפאותי־. י 5??זי?ןאוד ^ל׳ה׳ כי נעזבת׳ מאבות׳ הישרים. ומר נאנחה, י•״•׳•־־.. ־ ־׳ז• על אבדן כבודי וחמדת אצלי׳ זאת אתחנן לכן, נשמות אבותי. לבקש'בעבורי, לאל ישעי וצורי בעברה ובזעם בי יושיעני נא ממצוקות׳. לחצי הצרות אהיה למטרה במה אתנחם אמי הי-קרה- אם פעם בפעם ז חיי עד בחרתם בעד חיי שקרים, בין נפשיות הזכיות מעונך בחרת, אנחות ללבבות ובתבל האליל T י מעציבות הלבבות * אישיר הבל כליל אשריכם' אבותי תמימים ויקרים קול קורא. (Nach Vörosmarty) Bon l)r. S. M. Schiller, Rabbiner in Manchester. נאמן בבריתך, ברית ארץ אבותיך ■ "" זבן ארץ הונגאליא I יהיה לעולמים י¬ חיא תהיה קברך, היא חובקתף,ז חיתך - ותכםך לעת קץ הימים! אם תתהלך עד קצוי ארץ לא תמצא מנוח לכף רגלך,;היה גורלך זבךכה או ‘פרץ,י תחיה אוי תמות פ ה באלצך! זאת האדמה, אשר רביות פעמים דמי״אבותיך עליה כמים נגדו;