Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 49

מגמרא שלנו ננאולם אי!הו שועה ורו' והמקור הוא מתוספתא ושמה חשבו עוד לסימן : המאבד מה שנוחנים לו, ולמה השמיעו בחגיגה הסימן הל הוה? ובירושלמי המורא נתוס' מגיא גם הסימן הד', אך בגוסחא אסלח מכמו שאיפא לשנינו בבי דבלים, בתוספתא מלפנינו איחא: הלן ננ״תק ומקרע ובו׳ בלא ה״א, וגס איפא לשנינו: והמאבד, נייושלמי ונש״ס חגיגת איחא: והמקלע וכוי והוא מאבד, וצליבין אנו לדעח עעס ילוש׳ הייסחאוח? וגס לשי ל״ש היה לפניו: המאבד בל, והוא ג״ש לא שנוסחה הירושלמי חלא נכתב לפניי והוא ושוי, ולא ננוסחא שלנו שלא נאמל: כל — וע״ב נ״ל בזת שלפני הפ״ס בנלי היה הנוקחא נהפיסשפא כאשר לפני הגמרא דמעלבא: וה מקלע שסיהו והוא מאגד, והיו משלמים שהוא חדא מילחא , ואין בסימני שועה דק נ' דבלים: יחי7’ ולן ומקרע, ומאבד לא חשבו ב׳ מקלע היינו מאבד, ויה הוא השילוש מן: והוא ’מאגד גלי מלח כל, ונמאנד היה די גס באיבוד קצת והשק מועט וא״ש היינו מאבד י:,’ני ”יו,ע׳ יע״ז אמר ל״ח שפני ג׳ צליבין להיות כלהו לעשותו מועד וע״יז שועה לכל '5”יי ל“פ: אי שמיע ליה לר״ה, אם היה שומע וסנילא ליה לר״ה הניסחא " איזהו שוטה המאבד כל מה שנותנים לו, שהיה נכתב מלס כל וגם לא היה *•' יהוא מאבד לק המאבד, אי לא היה יכול לומר שהוכרח לכלהו להיות מועד, גחיספתא איפא ד' סימנים, ומה יעשה בסימן הד' הלא במשנה חדא נשנו בל הדי ך ־יס׳ ייאח אין ניכלחו לומר: עד שיהיו כולן בב״א, כ׳ מת יועיל או יגרע לנו אם ^י "חד «היי, והלא כל טעמו שיהיה מועד, ומועד נעשה בגי. אינעי להו כי הוי 1 ניה ממקל« כסופו הוא דהוי הדר דדמיא להא — היינו מה שחשב למקלע כסותו ׳ ■1 נפ ע׳ נחשבו, שמאבד אינו לסימן בפ״ע, כי היה אומר שדמיא להא למאבד, ג׳ מלפניו: והוא מאבד, מזה הוי הדר, כי אין דמיון בינותם: אי הו׳ שמיע ליה ■/1®P יל“פ, וע״כ היה מפרש התוספתא שס״ס אין בסימני שועה רק ג' יחידי ולן יי! ולא חשב מקלע, בי הוא מדא עם לן נב״הק, והיה לפניו בנוסחא שלשנינו: והלן ״P י«קדע גלי ת״א, ומזה נשמט שאינו סימן בפ״ע יל! ומקרע לחדא יחשב, והיה מ יגלס גחוקפפא: איזהו שועה תייצא יחידי בלילה והלן ננ״הק ומקרע כסופו, נייי׳ סימן חד, והמאבד בל מת שנותנים לו, ועז״א ל״ה עד שיהיו ג' בב״א! א״ד הי הוי הדל ביה, ממה שהיה אומר שנצרך : לב לה ו, מזה הוי תדר, בי מקרע £ ״י ייזא ג״כ לסימן בפ״ע, ונמצא שיש לשוטה ד' סימנים, ועל הארבעת לא ישוב ייי ®5ליו לעשותו מועד, וחית מוברח להודות לר״י שדי באחת. ונדרך אחר נוכל ^.ל 1ישקיע הוא דהדל דימיא להא, והוא דהדר ממה שתית סבול במקלע כסותו דדמיא יי ל למאבד, כי מזה נשמע שאיננו דומה ואמר ר״ה: עד שיהיו כלן וכוי ר״ל יזדןל p,״:r׳ ואין טעמו כסוגיה הגמרא לעשותו מועד, רק טעמו שאין לך גו אלא ^מה שחידש התוספתא, כי דבר גדול דברו בזת לעשותו שועה ע״י סימנים הללו, ,'ני. 'דני’ס לפטרו מן המצות, ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר, וע״ב מת שאנו "א״7' ^'?'1 גסימנין ולומר שגם הס כיונו לזה, עלינו לחוסיך ולומר עד שיהיו כלהו כל", פ.1"יי היי, ופירושו כדלעיל, ומעתה עולין יפה נם דבלי ר״א בירושלמי: מספברא י גא' מחן נעשה שועה בי בכ״ע תולכין אחל הרוב, ורוב העושה א' מכל אץ על,גן’לסמ’ח היא שועה גמור. וגם רוב השועים עושי! מעשים כאלה וע״ב שנ10ע,ס ביחיק ולחפש ולועד א־מור וכוי" בלבד במאבד מה שנותנים לו דאפי' שועה ג0 מועע ״ מא" מה שנותנים לו" וע״כ אין לנו נזה לתלותו ברוב שועים, כי אין ייג^ עיס לדברים אחרים שיעשו דגר זה לתאגיד מה שנותנים והוא יצא ב;ח וסוא קח השיעים ומוכרחים אנו לבדוק במעשיו, אולי יש דבר סתר נאבידפו נאמר שא י ייב’א, יאס לא מצאנו נו רשעות , בב״ז על בי לוג השועים לנגדו, ע״ב ,,א^ שגם נלמאוחו יצא מכלל רוב האנשים ומעול עיני נ״א לחשנו לצדיק, ול", בלול! גקיניא בסתר. ויש לי לפלפל בזח הלנה ולאוקומי סלוגת׳הו דל״ה לא,״ . ‘ייי נגד חזקה אם גם בזה אזלינן במל לונא, או אמרינן סמוך מעוטא מ״ן וג״5 "!לחי זע בנדי! י״ז נ' וי״ח א' נ' ונחוס' שם ד״ה אחר הרוב וכוי ובנ״ק הנשים )Jt״v ינהימ״ג! פ' התקבל והובא נת״ה גבי השולח לקדש לו אשת לאסור בכל ’« פ ובסיסי בחובות ב״ע ד״ה ועל הכוסיות וכוי, אך לא באתי ילהמדלע ,1”,.w’ יק ל־שג הסוגיא כפי הנצרך לנושא דרוש הזה, ונחזור לעניננו עול״,״ ״״א נ«״מ יע"ש: "אני קהלת הייתי מלך, הוינא כד תוינא וכוי ג׳ 7 יי א, י״י מלך והדיוט ומלך, חכם וטפש וחכם, ל״א הדיוט 7