Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 50

מלך והדיוט, נופש חכם ונופש, והנה דגל• ר" א אחין כחד האומר נגיע,[ ס״ח נ׳ מלו והדיוט ומלך, לק דגל• ר״א דלא כמאן, וצליכינא לדעח גמא• פלוגחייהו וטעמו דל״א, ונ״ל כי נשם הדיוט זה לא ההכונו גהמדלש וגס נגיטין נשם רג ושמואל להדיוט גמוי לק שהיה מלך הדיוט כמלכי כל הנדס, ודרשו מפי אני קהלה הייה׳ מלך על ישראל בירושלים, הוינא כד הוינא מלך על ישראל עם עליון וגירוש ליס ארך הקדושה ובמ״ש, וכדו ליה אנא מלך ישראל אלא מלך הדיוט, כי נהחחנרוסו לחירם ולנשים נכליוה אני מלכוה ישראל כפי ההורה ונעשה מלך הדיוט, וע״כ שיים: חכם עפש וכוי והוא ט״י אמרם איזהו שוטה המאגד מה שנוחנים לו, וע״י אנידחו שם מלך ישראל הניחן לו משמים כנוהו נשם טפש, וסגרה ר״א היא כ׳ סיכן! כשנשא נח פרעה וחיחן עצמו עם מלכי עמים נעשה מלך הדיוט, גירדו נזה מעלה אחח מכסא ד', וכאמרס נשעה שנשא שלמה אח נח פרעה וכוי וגם דישו פסחים קי״ח ניזר עמים קלנוח •חסצון, עי גרס ל׳ ש רזי שיחפזרו לנין טכ*ום,קלעופ שהיו חפצין נהם, וע״כ קראו ר״א נלאשונה נשם הדיוט ועפש, אך נכ״ז מציגו ננכחוב שנאמי אחר החחון מלכים ג׳ ויאהב אח ד' ללכה נחקוח אניו וכוי וגם כל זמן עשקו נננין ניח ד׳ נראה שהיה אהוב לד' וע״כ קראו על זמן האמצעי הזה נשם מלך וכמ׳יס שם ד' ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל רק אחר בנין הניח נהחרנרוחו לסירם וגם נשיו הטו אז לגנו, מעח הזאה לא היה לו מקנה ונשאר הדיוט ונופש, לפ״ד ר״א עד יום מוחו, תה אחיא כאחד מרב ושמואל נגיטין האומר מלך והדיוט, אן> כי לפי נאורינו נקפורס נגיטין נראה נעליל שחזי למלכוחו נהעיזקחא והשולשוסא דסקוק עלה שם, נכ״ז על כי חטא הרנה מקודם ונם אח׳׳כ לא היה יכול לעקור החגור מהעכו״ם לגמר• והיה לו פחד נלילוח וגם הוצרך לעזר מרננן והעזר לא היה לזמן רב, כ׳ חיכן> אחר מוחו נחחלקח מלכוחו, ועגור חטאו ככחונ שם ׳"א ויאמר ד׳ לשלמה יען היחה זאח עמך וכוי קרוע אקרע אח הממלכה מעליך וכד, לא רצו ר״א ורב, לכנותו נשם מלך ולא שר ממנו השם הדיוט גם נשון> ימיו. ונזה נחנונן במאמרם שנהדרין ר,"ד נ' אר"< א״ר רצו כנסה הגדולה, למנוח עוד אחד, ר״ל שלמת נין ג' מלכים ודי הדיוטות שאין להם חלק לע״הב, נא ח דמות דיוקנו של אניו ונשטחה לפניהם, ונ״ל ננאורס השטיחה איננה ממש אלא ביאה נזכרו!, כ• אם היו חוש נין לשלמה, חיו מוכרחים לחשוב גם דוד אשר נם הוא חטא נחרבה דברים, ומאי איח לך למימי: כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, ובדרשתם עליו, וכאשר חנוא לדרשת המקרא אז חובל גס לדרוש מקראי דשלמה כמו שדרשו נאמת שנח נ״ו ע״נ ולא השגיחו עליו, כי אינו דומה חטאו לחטא דוד, ובמו שהתנצל דוד נעצמו בי לך לנד חטאתי וכוי ופירשו כי חטאו היה רק נינו לנין המקום אנל לא החטיא אח הרבים נזה, אבל חטא שלמה היה מול הקוני המדינה אשר חטא הרבים תלוי נו, "נאח אש מן השמים ולחנה נספשליהס" קצתם הפכו בזכותו וירשו הכתובים: ויהי לטח זקנת שלמה נשיו הטו אח לבנו וילך אחיי עשתרות וכוי, הנאמרים עליו לרעה — לזכותו, והדרשה מכונה נשם אם כאמרס על כה דנר׳ כאם, ואם הדרשה הזאת לחכה נשפשליהס כל העונות שמלאו בהכחוניס על שלמה, "ולא השגיחו עליו" ני לא רצו לקבל הדרשות נא מרם אין מקרא יוצא מיי' פשוטו, •צחה נ״ק ואמרת חזית איש מהיר במלאכתו וכוי, מי שהקדים ניחי לניחו והוא ב״המ וכוי. וננאור הנ״ק נאמר כ• התכונו למול ההמון והאנשים שהיו שומעין דבריהם שרצו למנות לשלמה, ואמרו הס מילחא בטעמו שלא למנותו נהגן טליו זכותו נגני ן נ"המ ולא השגיחו עליו, כי כל רון ביתו לא יסן אדם כיפר נפשו, "•לחה נ״ק ואמרה תמעמך ׳שלמנה כי מאשת בי אחה תבחר ולא אני" ובראותם כי לא רצו החכמים לקבל טעמם ועמדו למנותו , ועל כ׳ אהבת עזה היה נהעם לשלמה ע"׳ רב טובו נשפריי ונגני ן נ"המ הרהיבו בנפשם מוז למרוד ואמרו: אם אתם חמנוהו לא נקבל דבריכם וזהו המעמך •שלמנת וכוי, וכל הדברים רק נדרך משל ומליצה והתבון רב נזה להודיע שידעו גדנל׳ החכמים היטב כמה רב הקלקול תנצמח ע"׳ שלמה ששינה הנהג׳ המדינה בעבודת האדמת כפי ׳שוד׳ התירה ועשה ישראל לעוניי ועוברי ימים, והוא שהחריב נ״היי והגלנו מארצינו, אך לא רצו לגלות קלונו נ• יד העם והנשיאים אחו, ומאמר חזה מיב אתיא כמ״ד מלך והדיוט, ומזה נוכל לשפוט בי רב הוא ה.חד אמר נגיטין פ״ח ג' רב ושמואל חד אמר מלך והדיוט, ושמואל הוא האומר מלך והדיוט ומלך, בי הוא יי° הפשוקים בדרשתם בשבת נ״ו ני. (ההמשך במחברת הבאה אי״ח.) שלמה סראנקעל•