Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 48

נחום' שם, אין לן מפוגע הימנו? גם דבלי ירושלמי צליכין ניאור א״ל אנין מסתני& כל״י נלנד נמאנד מה שנוהגים לו לאשי' שועה שנשועיס וכו' — אדלנה נעלוהו בשנויי* על כל השוטים נודאי מזה לנד הנהו כשועה לכל דנר? או דילמא מכלהו הוי הדר נין חיקו. הלא נוכל לפשוע מזה שמכולהו הוי הדל? כי זיל נהל עעמא שהוצרך לכל יי לעשוהו מועל וכמי שנגח שור חמר גמל, וכעח כאשר אנו מוכרחים לאמר שממקי8 כקוחו הוי הדר , וממילא לא נשארו לו לק נ׳ ונע״כ מוכרח להומה שלי נאחה, י' מה לי א' או ני? — ולפע״ד נ״ל לנאר לנרי חז״ל נדרן פשוט ומזה לאיה לכל דנריי1 הנ״ל, ונשנה מקודם עוד השעם מה שכהננו: שמקור האמנה ההנל נלינה נ“הק נא* על המצא נעמינו רשעים מתחנרים לשדים, והם הנכרים ההיידען, ואכלו ושתו ע«* ולמדו מתם עלמות וחכמות העולם ושקר, ולרוג הצליחו אלה נמ״ומ עם החמימים, bi מגמת האלה רק לצנור כהן! וזהג ולעשות שם וידם הקיפה, ועל כי כל מעשיהם נמאנן לגלי יתגלה קלונם לכן תלכו לק נלילה לשדים, והחמימים נעמינו כשראו איש כזי מצליח.וחכם נעיניו ונעיניהם, חשנו שע״< לינת נ״הק וכה הטומאה והכשוף נעזיי להצליח ככה, וחרתינו הנועלים האלה לעשות כמעשהו ללון ננ״הק נל׳ שום כונה אחי* רק שעי״ז ינוא למו לוח טומאת, וכאשר נשו ולא הועיל, התתגפו נתעניח, נחשנם י גם האיש הזה איננו אוכל, אכן נאמת שחה ואכל עם השדים אשל מזה לא ידעו, והתעני עד שנתנלנל מוחם ונשחגעו. וכן נתגלגל הדנר מהיוצא יחידי לזנות ושומר׳ נשן> אל6 שדדו וחמשו ג״כ, ושעו הנועלים נשטוח לחשוג כ׳ הצליחו ננחש וקקם ופגעו נשרים טונים שעזלוס, וכאשר ראו שהרגה «תמימים האלה היוצאים גלילה נהרגו, הגדילו ני| שדים לשדים שיש נמו עונים ומזיקים וצריך רחמים לפגוש נטוניס וחשנו שהתענית מועיל לזה, וטעו ג״כ לחשוג שע"׳ קליעת הכשות והאיגוד מה שנותנים לו נא לידי הצלח* (כי כן נשמע מש״ק דחגיגה והירושלמי שהיו שועים לק לזה) והיו גם נינימו הלונשין נגלו׳ שודלא דרננן, ונהחחנרותם לשדים התלוצצו הנכרים האלה על נגדיהם, ואולי קרעום נלצנותם, כ׳ מצינו נם נפתחים קי״א נ' שהתלוצצו השדים על נגד ההוא צורני) מלננן: וקמשרי הכי שודלא דמר כ׳ צורנא מרננן ננדיקנא נית נמר דלא ידע נלון והי' ועל כי נא האיש קלוע נגדים משם ע״כ תלו הצלחתו נקליעת הזאת, ונזה יחנאר גל מאמרם: ההוא צולנא מרננן דגלי' מניה וכוי והנן. — וקרעו נגדיהם מעצמם. וטל כי נ״כ מירן אנשים כאלה ללכת נשרירות ולשחק נקוניא, ע"כ אנדו ג״כ מה שניי!! למו, ולפעמים נאה למו הצלחת יהרויחו נקוניא נמקרת, וחשנו השוטים שע״< האינוי ונתינת חלק לש" א דו ק א הצליחו, ולכונה הזאת איגדו ג״כ, וכפי ששמענו ישנם טיי היום שוטים נרותיא ופולין התולכין נכל יום לנהל לזרוק נו מאכל או מטנע נאמרל שיצליחו נזה. ומעתה חנוא כל השוגיא לנכון: איזהו שועה וכו' ר״ל שועה היוצא לקריאה קתם והוא כקון> לפני הרשע: היכי דמי אי דעניד להו דרך שטות אפי' נחדא נמי, ר״ל נידענו שאיננו רשע לצאת יחידי וללון ננ״הק וכוי, לק שהוא דרן שעות אצלו , אפי' נחדא נמי, נטשוהו לשם קשם ומאמין נו, משוגע הנהו כל הימים — ואי דלא עניי לה ו דלן שטוח אפי׳ כלהו נמי לא, אז יתקל׳ רשע ולא שוטה, ורשע אפי׳ מומר קניי' קנין וממכרו ממכר, ואינצו פטור מן המצות כי אע״ם שנחממר ישראל הנהו — לא דקי) עניד דרן שטות, היינו שלא החחנר לשדים לדני עמם פנים לפנים ולינה נ״הק י? ד״ש אצלו, ונכ״ז לא נוכל לחשנו לשועה כי: אימול כדי שתשרה עליו ל״הט, כי אפשי שלא רצת לתחחנר עמם פא״פ לנלי ■למוד ממעשיהם הרעים או להצטרך לאכול ע«ש וע״כ התחכם לישנ מן הצד כההוא חשיד ננלכות, לשמוע רק דגלים הנצרכים ולאטי6 אתן מן השאר, ומה שקראו חכמינו רוח טומאה, כי כל חכמה שאיננה נחכמת התויה ונר״הק נקראה נל׳ חז״ל רוח הטומאה ועיין נמ״נת. והיוצא יחידי גלילה, שאינו ■וצא לזנות או לחמיש נכ״ז נוכל לומר כ׳: גנדרופיש אחדיה, והוא כשירש", נלשון השני שנתחמם גופו ויוצא למקום האויר. והמקרע כשיחי, א!> שאין לו החמניי6 עם השדים שנוכל לומר שתם קרעוהו נכ״ז נוכל לתרצו: אימור נטל מחשנוח הוא כיי! דענדינהו לכלתו הוי כמי שנגח שור ממור וגמל, אן> שהיה נג' מינים שנוכל לומר כל א״וא שהיה לק שעם אחת ונאקרא׳, עכ״ז על שהיו ג' נגיחוח נעשה מועד, י5! הכא לא נאמר נאקלאי היה, אלא על שהשעות נג׳ פעמים נעשה מועד, ואזל־נן נ״י רונא דעלמא כאשל יעשה אחד גם אמת מדגלים האלה, ואנו •ודעין שאין כונתו ליםע׳ אלא משטוח וע"כ נעשה שוטה לכל דנר כשעשה לכלתו נדרן שעות. ונשאר החוג עלינו לנאר מילתא דל"פ והתיקו, אן מקודם נתרן עוד אתה קושיות, א׳ למס השמיי"