Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 47

« נ נדרנו נכל המקומות) מי החיי להחנמיס והפרושים רח״נד ואני למנוי לכתחילה מל דניי חנייהס ולהתחייב בנפשם, ואין סומכין מל הנש? וע״כ נ״ל ניוי שהנרייתות יא פליגי וממקור אחד ננמו ולדני אחד נתמכו שגנאי יק לתלמידים וחפדא של זנוח, יק נפקחים הלבישו דבריהם במליצה צחה: ונאגרת נת מחלת ושמליא שלה, רמזו לזונה מפוישמת א!, אשי ביתה ומי לזנות — ושמה מורה ע"! שאגרה זונות בביתה והיא בת מחלת לי — ונמלטת מרב שלחה נטיותיה מל פני חוץ ובדין גיזמא קיאם ח״י יבוא מלאכי חבלה, חובלי נפשות וגון), לקרוא למונייס, וטל כי ידה תקיפה ויד כל המרמים ממה, מ״כ לא היה ביכולת רח״ני למקור המנהג הרט הזה מכל וכל , ויק אצל הפריס «חשיבותו במינם מניד הצלח פורתא לגזור מלימו ושלא להתיר למו יק גב' לילות נשנוש והשתדל שתהיה אחת בלילי שנתות שהיהודים יושבים בה בביתם ולא ינשלו בתמונס" 5 "®715י אליי נהתפר׳ן הדבר ורבים נכשלו יבאו למנייה הנגררת ממגירה לגניבה ז ה יש י, הידוע מדרכם במקומות החופש ורפו ידיהם, והרשעים בעזרתם, וידי השרים י1,■'’ לגזוה פלא יעברו כלל בישוב ונשוקים להכשיל נקיים רק ישנו בניתם וכל לטעות ׳שתמה עמם מחוק לעיר — והקשו שם: "והא קא חזינן דטגרה" — י ««יקרא היו אומרים, היא וכוי ומלאכי חבלה יוצא י ן נל״ר ועתה אמדו: י ת < נ׳ מיום ההוא לא נראו שיירות כמקדם מפחדם מעונ£ המלן והשרים, י,6 י _ו״י על היחידת למה אין מענישין אותה בעברה? ועולה יפה תירוצם: אמרי הני ,vf,״, נ’?ל־י׳ ופירש"׳ במבואות שנילי כרמים, ר״ל נסחר הם עושים ורק עם הנאים אן אח הנקיים אינם מכשילים, רק לפעמים: דשמע׳ עוסיא ואתו דברי L.׳ "'א<ז סיסיא ע״ש וזרם סוסים ונו׳ ולפעמים נשמעים ולא משלמין לה, או יי«ו תדלל, ואתו לנרי לתו לבית המשפע, או לדרכם, וע״ז לא נגזר עליהם, ני .יה א’י־ה יק לבלי הכשיל תמימים. כנ״ל בביאור הברייתא ודברי חז״ל שיהיה הכל י בקנה^אחי בלי סתירה, שכל איסור היוצא יחידי הוא רק לת״ח ומשוס גנאי וחשדא j שי BB1״I נשארת הסתירה במקומה מכל הני סוגיות על האי לחגיגה, ולפי פירושינו ^7"«ח לפסחים ניסן עיי קושיא: הלא לאחר גזירת אני׳ אין שום איסור וחשש גס ח תייצא יחידי? וגס בלן ננ״הק , כפי שבררנו ממובדא לחסיד ומסוגיות אחיות כשאינו ל עם השדים פא״ם אין איסיי ולא שמות, ואין חשנו בחגיגה סתם נשם שועה י I נב״הק? — ונהציעי לפנין הקורא כל הקוניא תראה שלפי פירש"׳ ויתר הפירושים דכיס דבריהם מרישא לסיפא וז״ל: ח״ל איזהו שוטה היי" בלילה והלן ננ״הק והמקרע י׳ איתמר ר״ה אמר עד שיהיו כולן ננ״א, ר״< אפילו באחת מהן (הרישא פה נבל ך '1 ‘ '«׳פין ממ״ש לעיל) ת״ד אי דעביד להו דרן שעות אפיי נחדא נמי ואי בלא ,B L י*®׳, כולה ו נמי לא — (למה לא נחנו סימן על דלן שעות תיכן, ואין יהיו B גיא ירן שטות?) לעולם דקא עניד לה ו נדרך שעות, והלן ננ״הק אימוי־ כדי יגס? י״ט — למה פתחו לתרן מהנחשב נינתים, ולא פתחו ברישא היוצא יחידי 1 הלק ק"ה , י וכי' קשה וכי יש שעות, גדולה מזו ללון ננ״הק למען תשרה עליו ל״ע? 5״הר? י אי"! גיול מזה על בלבול מוחו להאמין שתשרה ד״ע בלי שום הכנה חון מליגת מ י• ’יצא יחידי אימור גונדלופוס אחדיה, ופירש“, חולת דאגה, היפאכאנדליע, ומאי — קס' ״יא שומה מדאגה או מד״א? והעקלע כסותו א׳מול נעל מחשבות הוא ןא"^ געל מחשבות כזה, הוא ג״כ שומה ומשוגע? ועוד קשה לעולם דמביד להו נדלן b1BB י ’®אי להם לאמי: אימור יאימור, הלא אנו יודעין שלא כן הוא, לק מועל לכל י'77 — כיון דענדינהו לכולהו ה״ל כמי שנגח שור חמור גמל ונעשה ןאס ןיק ג״ ®'1 ה«של דומה לנמשל, בהשול הזה ראינו שהוא נגחן ברא ותינו שנגח א״!,״ק . * חד יהיא «ועד, אבל הנא אם נאמר כל האימור שבגמרא לא נעשה שועה כל מה JB “שה ״'«י? — אמר ל״פ אי שמיע ליה צר״ת הא דתניא איזהו שועה המאבד כלק.מ5,ה- ר ־י היי הדר ביה — ונפלא בעיני אין נוכל לאמר שלא שמע ר״ה מחא, הלא והלן * ליו««״א מהתוספתא פ״אדחרומות נבעו ושם א׳תא: איזהו שועה ה׳"׳ בלילה 0ס,^ י״P,® כסותו ומאבד מה שנותנין לו, פעמים שועה ופעמים חלים, זה הכלל לג.יסש כפ ו מה לכ״ד, חלים ה״ה כפיקח לנ״ד, ולקמן אפרש הנ״מ בין גי׳ זאת מה7> g _ ׳"יי שכל הד׳ סימנים נשנו במשנה אחת ול״ה ששמע מג' נל״ס ידע גם מהצתו ני הוי הדר ביה ממקרע כסותו הוא דהוי תדר ביה דדמיא להא המאנד p־j .‘;’י «קרע כסותו מזיק רק מעט, ונוכל לומר נעל מחשבות הוא, אולם פועה שבשוטים איננו מאבד כל מה שנתן לו, וכדברי ירושלמי המובא