Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 46

— 4V — ואל אהיה ישע וכוי) והיו קודאין לו ישע גס לשב“׳ החושב נחדא מחטא אכילס שום עם לינח ב״חק נשמע שאין בו יק שעוח וק״נ ומלש. ואנו לומדי! עוד מתגמ' וחגיגה שס: הלן ננ״הק אימול כדי שמשיה ר״ט עליו? יכו׳ מזה נשמע שאס נוגח הל! רק בנדי שמשלה עליו ר״ע, והוא לפ״ד כיי שילמוד מהאויחים סכמה העולם, אן> שועה לא נקיא אס לא שמח למו נהתחבלות עמס והוא לק יושב מאחור כוחליהם לשמוע דנולם נינוחס והוא לואס ואיננו נלאה למו, ונזה ימוין קו' הלב שי״ר על ההוא חסיד ניכוח ח״י כי הוא לא דבל פה אל פה עם הרוחוח (וכמדומה לי היי היוחוח הללו שח■ זונוח אשל דלו אצל האורחים השדים נחיל מיוחד) ונזה אין איסיי ולא שעוח, ולא נעלם סיגיא בניכוש שהקשו: ולא ידע מוחא נצעלא דאחלינא והחניא ובו׳ שחשנו הליחות האלה למחים ממש! אך אני לא באמי למין כל סוגיות הגמרא או לבנן סבוראי, בי המלאכה לא ליום דומים, כ׳ כל מגמתי נדרוש הזה שבימים הקדמונים בעוד ר״הק שולטת נהאומה לא חששו על שיים מזיקים לצים ולוחות הס נדות בפ״ע וע״ב בליתי אמרם שם בברכות בל׳ והתניא והוא מאדל״נ מאמי קדמוני, והנחתי מקום לבאי גס דבלי חז״ל האחרונים, וגס אנכי לא אמנע ידי ולכשאפנה אשנה גם נזה ועוד חזון למועד. — אך במי שמרעיב עצמו ולן ננ״הק שפכו בוז לכנותו לשע ושוטה, ובאמלס סנהדרין ס״ה נ' כדחנ׳א ויורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן ננ״תק, ומזה לאיה לדברינו, נ׳ מי שמרעיב והולך ללון שם הוא האוהב ההתחברות לנמלי עם השדים דנ״הק ולאכול מזבחי מתים, כאשי נקרא כל שלחן שאינו כפי התורה, כ׳ אם הליכתי יק לשמוע חכמתם לא הוצרך להתרטב אלא אוכל והולך אח״כ נכח האכילה לשהות עמהס, ומילא אכל ש"מ שהולך כמו לאוהבו ולעי, ועולה •פה פי' לש״י שם : בד• שתשרה עליו ל״הט שי של נ״הר, •היה אוהבו, ואפשר שע״ז לא כני בסנה׳ לאיש הזה שועה לק ישע, נ׳ מזח שאוכל ושוחה עם שי זה מוכח שאיננו מתלוצץ עליו ואין בונחו להרע לו לק להיטיב בפי דרכו והוא אוהבו, וע״כ לשע יתקל• שועה לא יתקלי, וכשהגיע ר״ע למקרא זה נכה מה המרעיב עצמו בי• שתשרה ר״ע פולח עליו ר״ט, אני רואים נזה שגם לדרך עיקש נמלאו עוזרים לו, המרעיב עצמו לטהרה על אחת כמה וכמה — נהספיק האדם עצמו בדבלים המוברחים שחם בחוקי התולה על אכ״וב שרוח י׳ תהיה נתיבינו — אבל מה אעשה שעונותינו גלמו לנו שנא׳ כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם לנין אלהיכם — ולק על עזבם חוקי התורה גלתה השכינה ורוח אחדות ד׳ לא עמי בתוכם וכמ״ש. ומעתה נשוב להג"׳ דחגיגה שם וחשנו הסם "באיזהו שוטה היוצא יחידי בלילה" ותמוה מאוד שגזלו על היוצא יחידי בלילה לגזול דינו כשוטה? ומקור הדני הזה בברכות ונד״א זוטא ״ח״ר ו׳ דברים גנאי לת״ח אל יצא מבושם לשוק ואל יצא יחידי בלילה וכוי ואמרו: משום חשדא דזנוח ,ואמרו שם: לא אמרן אלא דלא קנים עידנא ללמוד אבל קניע ליה עידנא ללמוד מידע ידי ע דלעידנא קאזיל — ובחולין צ״א אר״י מכאן לת״ח שלא יצא יחידי בלילה, הלי שלא הקפידו לק על ח״ח ומשוס גנאי יגס בת"ח רק נדלא קניע ליה עידנא! ועוד אמרו פסחים קי״ב רחנ״ד ואני היו יוצאי! בלילה, ואין לא •לאו לנפשותס מחשדא דהלחק ממן עקשוח פה? ואיך עברו ע״י חבריהן שאמרו אל יצא וכוי? ונ״ל מסא ל״ק כי כל האיסור הזה לא היה מעיקרא לא לההמון וגס לא לחנם, רק לח״ח ותלמידים — הרכים נשנים — י׳יקא . ונמס' י" א זוטא מבואי בפירוש כבה וז״ל ד׳ דברים גנאי לתלמידים: הלי תלמידים דייקא לא •הא איס מחשיך נדרן ולא יצא וכו׳, וע״כ לחנ״ד ואני שחיו זקנים הרהיבו בנפשם טח לצאת יחידי, באין שייכות נמו לחשד, וגס מבואר נפקחים שם בי מימות רח״נד א’( איסור גם לתלמידים רק בלילי רביעית ושבתות, ואחלי בל זה יקשה על הברייתא דחגיגיי והיא תוספתא תרומות פ״א ששנו בל׳ חכמים משנת קמס: איזהו שועה היו5ח יחיל, י בלילה, ולא הבדילו נין ח״ח להמון טס! ובת״ח עצמם לא פלגו דבורם בין חכמים לתלמידים, ונין קניע ללא קניע עידנא, וגם נין הלילות לא הבדילו? וידעתי כי יתעקם המתעקש לאמי אחלי שמעו מברייתא דפקחים: צא יצא יחידי מפני שאגרת נח מחליי היא וס"• יבוא מלאכי חבלה יוצאין וני' אסרו מטעם זה לכל אדם ובכל הלילות, ואן שרחנ״ד גזל עליהם שלא יעברו בלילי שבחית ורביע• ואני גזר עליהם שלא יעברו בלל׳ מ״מ הלא סיימו שם: לפעמים שמטו סיסיא ואתו דברו להו, וט״ב שנו רז״ל סתם : איזהו שועה ונו' בי הוא מתחייב בנפשו, אם כה תאמרו? הוא דבר אשל אין לו ס״י כי ס״ס הירא הקושיא לדוכחא (מלבד בי הברייתא הזאת סוחרת לקוגיא הנ״ל ומשני1 ד״א, איך השמיטו מבלי להקשות מברייתא זו לבר״חוס אחרות בל׳ מיתב׳ או ח״ש וליפי