Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 45

45 שלא ענדו, שהמנהגו גם נמנהו. יע כזה, ואם היה נמו אוב וידעוני ודורם אל המסים, עשו!אס נאצעגניג׳ וסחנולוח, אנל לא לגו ננ״תק נדי שתשרה ד״הע? ונ״ל שנצמח הדני, כי נעוד ששלו ישראל על אדמה ש ונהגו החקי ההורה לנל׳ הסערנ עם עמא נמגע ונמשא ולפרושים אף נגדי ע״ה מדרש ורוקו עמא, ולא הורשו להכניש הה״לען נגנולם ונשלע עכ״וס שמעמאס נמשא כנדה "ולכא״וא היה לו יראהו נכישו," שעליהם נ ודאי נאמר צא לש שאייל לו, וע״כ העכ״ום הנאים לפיקמעיא לא"׳ היו מונלחין ללון חון לחומה, והמה נחרו למו ניס הקנלוח, להיוהס נמערוס וחדרים מצויינין עליהם, כאמלם שנה' ל י נ׳ שלחו ליה לננוכדנצר קנלוס שלהן מעולין מפלערין שלן, וע״כ לנו האורחים שם נמחקה מזרם וממעי, ועל כי האנשים האלה שעו כרוכלים נכל העולם וידעו ניתר שאת מתהלוכות הסגל מן העם היושנ תחת גפנו וחאנתו ואין להם דנר עם אדם, ע״כ לא נפצאח היא שיצאו הרנה מנ"<, אשל נכשפה נפשם לדעת מקולות ונצורות החנל, לניס (י<ינס יליי עמהם לשמוע וללמוד דניים נשתלו עד תנה מעיניהם, ואף כי מעלת האנשים ההם נלאשונה לא היסה רק ללמוד חדשות, אשל התירה התולה כנאמר: מכל מלמדי שהכהי > נכ״ז על שהיה במחשך מעשיהם וע״י החחנרם עמהם, ענייה גוירת ענייה, ונמיו גס מעשה הה״דען המחוענים לאכול נשל חזיר ופגולים. ונזה ננאל דנר׳ ישעיה p ה היושבים בקברים ובנלורים ילינו, רמז לאנשים שהזכרנו שהתחברו לעכ״ום על הקברים, ומז^הסחעף: האוכלים בשר החזיר ומלק שגולים כליהם כמ״ש, האומרים קלב אלין■ חליל אל תגש ב׳ כי קדשסין, ר״ל כ״ז נא לחם על שתיו מלאים עצמם כפרושים מעומאת,י 1 י 'נש’הס כגדיל' לאמי לעכ״ום האלה ללון מאון לחומה ובנ״הק , ונעלעה ונמחשך יצאו מנימי׳ יסיים: אלת עשן באפי אש •וקדח כל חיום, דני כלשון נ״א, כי ירג חכעק על ,V. ננוע חחונף ובשפתיו ידמה לאוהב, והאורג יושב לו בחדרי לננו, מעל איש אשל פיו ' 1 , ®P , ועליו אש יוקדת כל חיום, וד' יודע מחשבות אלה האומרים ביום: קלב אליך וכי ואפו יחרה במו, על בי ידמו לחתל נו ולימאותו נדבר אשל לא ירמו נו נם את גני אדם ח״א כ׳ אתם "העם המכעישיס אותי תמיד על פני זונחים בגנות ומקעליס על הצננים — ומעשיהם בזאת נגלו׳, ומי שעיניו לא נוקרו• יראת כי עם עמא שפתים אתה׳ ואיך חלמו בשעות כזה אלחיס ואנשים? ואמר עוד: נדרשתי ללא שאלוני נמלאתי ללא בקשוני אמרתי הנני אל גוי לא קולא לשמי — שבפיו ושפתיו איננו קורא נשמי, יק כפיו כן לנו, לזה נדרשתי ונמצאתי — פלשתי ידי כל היום אל עם קורל ההולכים V1 לא עוג אחל מחשבותיהם — למי שהולך בגלוי אחר מחשבתו אף שאיננה עונה, זה פלשתי ידי, כי האנשים שאינם קוראים נשמי והולכים לפני כל נדרך העוב לפי מחשנותיתם, אף שיע ומר הוא, לאלה יש התנצלות שלנו אנשו וכונסו רצויה והוא כתינוק נשנה לנין העכ״וס , וע״כ נמצאתי ופלשת׳ ידי אליו להדריכו נדלן עוג ולהחזירו בתשובת * י א: ישונו גס מעשיו לזכיות, אולם אתם העם המכעיסים אותי נפרדות הלב: וסיכם ועונות אבותיכם וכו' תחלפוני ותהתלו ב׳ וכמ״ש — ומדוחי פעולתם ראשונה .0PP׳ אשלם נמדה כנגד מדת, הס לצו נלינח ב״תק ובחברת חתיידען ואף אני אזרס Pw העמאה . __ 1 נניא לביאור דברי חז״ל ולגאור שם שדים ולצים מב״הק. והגה בראשונה על שש שיים לאורחים תהיידען שלנו ננ״הק וכמ״ש, וגם לצים קראו למו שהתלוצצו ןש״ןר האדמה הנועלים , כ׳ המת חכמים בעיניהם להרע נמענוחם נמילי דלצנוחא <מגן 'מזי1ל“’,ס ותמימים, כי בבואם אליהם לשמוע חדשות מדברי העולם והבוערים לא ולרחו «וע,1 י!תנל ומזימותיה והמרמה השולעח נת, הלצים האלה התכונו שנ תם נגדם jJP לילל עמם בחלקלקות וספרו למו שקל ולצנוח אשל לא שמעתן אתן ושפור׳ " קמר השערות נשמען, והבוערים האלה קבלוה לאמת והעמיקו נמו. ועי״ז (pJ , ש ליייה יימיונוח מבהילות, ונאה למו נזה בלבול מחשבתם ונשחגעו הרנה ,^ י .,תתכוגי לחגיגה ג' נ' איזהו שועה וכוי הלן ננ״הק, בי איש נער הפוגע חנה נשחטת וכאמור, ונזה נתבונן ג״ב מאמרם נדה ׳"ז אמר רשנ״< ה׳ דבלים ותן מתחייב בנפשו, האוכל שום קלוף וכוי והלן ננ״הק וכוי ומש׳ נגמ׳ הלן כדי B ’’י יוח העומאת זמנין דמשכנין ליה, כי השדים האלה ר״ל הת״דען חשודים 5((חשנת לי*’0• ומחוך פניני אמריהם ראיה ברורה לדברינו שלא כונו ז״ל נשם שדים ע, יינ״ה י!, ונס נשם ל״ע לא חשנו לק חכמת של מת נכן באין אמת וללא תועלת לק p ייא, כי אס היסה כונחס לשדים כמחשבת ההמון ולרוח העומאח ממש, < < גפם האיש הזה לקראו רק שועה (שאמר עקניא נ״מ מוטב שאהיה שועה