Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 44

בהנחון לאנשי אניות, ועל בי מלאו בלקיחת נשים סבה מוגעח נאמרו אהבתי אשמי ובני לא אלא חופש לזהב ולכסף ולהפרד מאהובי נששי, היסה ממקנחס להקפיד בזוגות• ולא הורישו לה נשא רק למי שילא מכבל ידי הובסו במה שנים בעבודה היס או למי שנמנע מסינה אחלה מעבודה המדינה, (חה נ״ל ננאורם פסחים ק"י א, "אמר לי ר' יוסף שידא אשמדאי מלכא דשידא ממונה אבולהו זוגות" היינו השגיח על הזוגות ובל מי שעבר על הרשאתו היה מענישו, ויש להאריך נזה ולהראות שע״כ במערגא לא קפדי אזוגות, נידעם מאין בא לחהמון המקור מספור הזוגות, וננבל שנתנלנלה הקבלה לא ידעו כונה הספוי והליגו למו נזה דמיונות תוהו משדים ולוחות■ —) והנה אשמדאי הממונה על הזוגות, אן לפעמים היה לעונת המדינה להרשות לרבים להנשא לפלות ולרבות , וזאיז היחה בכבשם אתה מדינה גדולה מעבר ליס והוכרחו להניח שם מאנשיהם להחזקת הממשלה וליסד שם קאלאניען לאחוז בה והוכרחו לנשואי נשים אשי עודם בחורים וגבול• חיל לעמוד מול המורדים ולעשות כל המוכרח לתקנת המדינה, והבחורים האלה עמדו תחת השגחת שרא דימא "ומאי עביד ביה ממעי לה ו לעורי דלית נחו ישוב ומנח להו אשינא דעורא ופקע עולא ומנקיע מייתי ניזלני מאילני ושדי התם והוי ישוב", היינו את הבחורים הללו מביא להמקוס שאין נו ישוב ומניחם שם לשמירה ועי״ז נהפך ההר השמם לישוב, וגם את בני הבחורים האלה מביא שמה להשריש במו אהבת ארצם לבלי יעזבוהו "והיינו דמתרגמינן נגר עורא" וע״כ נקרא שר הצבא נשם תרנגול ברא הנקרא בתרגום: נגר עורא ופירושו האומן מתחרים (ע׳ ערך נגר) כן הוא שר הקאלאניען — ואחלי שלמד שלמה מאשמדאי נמה יאסרו רגליהם הניאו התלמוד לידי מעשת לתפקיד אח התרנגול ברא לשומר והתחכם: "ובדקו קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפייה לקיניה זוגותא חיורתא" חיינו שגנבו ממנו הילדים ולא הסתירו זאת ממנו לבל התודע לו מקומו, רק שנתנו אותם בחדר ורשות וממשלח שלמת, ואמרו לו אין הם נמצאים וזהו: חפויה נזוגוחא שהראו אותם לו ונכ״ז לא היה יכול למיעל אצלם, בהודיעו לו שרק בתנאי שאם ׳מקור לתם השמירה והס הבחורים הנשואים, הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם, אז יחזרו לו בניו, ומרחמו לבניו עבר על השבועה "איית, שמירח" מסי למו השמירה "ואזל וחנק נפשיה אשנועתיה: ומעתה נשים עין נדרן העברה על ציור חכז״ל בתכונת אשמדאי נקפורם שס "כ׳ מעא דיקלא חף ביה שדיה מעא לביתא שדיה" מורה על קדר• מדינתו שאין למו מקום קבוע "מעא גני כונא דחתיא ארמלתא כפא לק ומת יה איחנר ביה גרמיה אמר היינו דכתיב ולשון רכה תשבר גרם" אולי התכונו' לאנשיו שהיו נא״י ופגעו נשיהם לבלי משוח! אלמנות חיות וליקח נעליהן מתן, וגם שלמה נתן לו עי"ז העשרים עיר ולא ישרו בעיניי וקרא למו כבול — "חזא קמיא דהוי קא עע׳ נאורחא אקקיה לאורחא" האורח הוא פה דרך הספינות ניס, ואף שהוא ללא הועיל נכ״ז לישב הקאלאניען, יוכל לצאת ממנו זי* מעליא ליישוב האק, ואפשר שלזה התכון בתשובתו להשואל "מ״ע כי חזיתיה לההוא סמיא אסיקתא לאורחא? א״ל ופו' זכי לעלמא דאחא" והנה התולדות דאתי לצאת ממנו ״מזא רוויא דמעי נאורחא אקקיה לאורחא — ורויא, היינו התאוה לזהב וכסף והורה לו הדרן אין •צברהו — ״חזא חדוחא נכא" כי מהנהנת סדרו למעע בזוגות — "שמע לההוא גברא דאמר עביד לי מקאני לשב שני אחין" — כי זח סימן שהוא רפה ידים ורגלים ויאי ליה עניוחא, כי לאן ברגלים אף מקאני לשנע יומי לא יספיק, לא שיהיה די לשב שני — ״חזא ההוא קסמא דהי' קסים אחיך" — ני הוא קיסם לאגורת כסף ופת לחם, ולזה שיש לו תחבולות באלה לרמות הבריות, בהשתמשו נמו נמסחר ונמרכולת חיה יבול לישב ולאחוז נחפניו — "נ• גזא דמלכא" אוצר המלך ולא להוריד ערמתו לדברים פחותים כאלה וע"כ אחין. — ועתה נשוב לבאר גס יתר המאמרים בענין הזה, אשר גם ■הרב שי"ר נגע נמו נאות אשמדאי מבלי מלוא שחרון למו ונתחיל מע״מ צד רמ״ע: "ונודע עוד היום מן הערניאים כי יפחדו ממשוגע רק נעבור יחשבו כי רוח רעת שורה עליו" והרב שי״ר אמר »ס: שזי* נא עבור שהיו השועים לגיס בבית הקברות כדאי' בחגיגה שם: איזהו שועה זה חל1 ננ״הק, וחוס' שם נשם הירושלמי לן ננ״הק לשדים ולפעמים יניאו רוחות של נ"ת<ז לסכנה, ולפ״ז קשה אין נקרא זח חסיד בברכות י״ח שלן ננ״חק והרי נקרא דורש אל המתים וענ״פ הוא חסיד שועה? וכוי "יע״ש שהניא כמה מאמרי חז״ל נזה שאין למי ביאור — וחנ״ל נחקרינו מקודם מאין בא המנהג תרע הזה לב״י ללון נב״חק ני' שתשרה רוח עומאה? ולא מלאנו נבל כותבי דברי ההיידען שלא תניחו שום תועבת ע״ז