Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 43

וכמאמרם הנא נגיטין: אמיו לננן אירא שמילא דאייה* משה לאבני אפוד, ונשאל עלינו לבאר הפורה בגינוי? גם אליבא דר״נ, ונמנילסא, והובא גרמ״נן הין> פי' יתלו: לא חננה אחהו גזית, נו אי אהה גונה אבל אפה בונה בהיכל ייי״י Qm אכי מק״ם ן3,ו j5, ,״v ■יי* י״יייי בניה אינו נהמע ינק“ ק , אבל נחל לא נשמע , בנית אינו נשמע נחון נשמע, והוא ג״כ כדגלי ל' נחמיה, ולמען השלוה לבל יביא קפולס יגינוין במחלוקת עס ל"נ והמכילתא , נאמר בגאולה: שידה ושידפין למאי "'נ"’ לי', ואחלי נאולינו לעיל על שדים שידה ושידתין שהכונה לאנשי צור וצידון יאמבי מאי אינעי לי', ממה נאה ההתחלה שהיה מוכרח למו, דכתיב והגיה וכוי מהע 5?נה והייי ־לי7 לאומנים, והצידונים בונים היו ונצרכים לבנין הבית, ועל ענעם לרכול ילשיע באק ובים ולבלי קבוע מושב נמ״א, חתל שלמת אחלי החבולה אשל על ידה ישליש אוהם בארצו לבלי יברחו כפעם בפעם, וע״כ שאל לחכמים: א״ל לרבנן ה־כ■ מעביד, הנו עצה מה לעשות להצדונים י להשליש אהבת אלצינו בלבם לבלי •עזבונו באמצע העבידה אשי ההמשך כעשרים שנה, ובלי ערמה לא •טכנו רנלימו במנוחה אצלינו! א״ל ח שמילא דאייתי משה לאבני אפוד, והנה לפ״ד הוכרח השמיר לאפוד לרמז על האחדות ישהלשוה ישראל בארן כתאנה המתנקעח מאליה, וזה היה ע״י החקיס שייסד משה ש׳ י‘• יא״ל: הלא בזה ראינו שיש כח בחקים עונים נעשות טמירה ואהבה לארז, עשה גש אתה כן ותרויח בזה לגופם ולנפשה וישאלו ברצונם להיות לך עבדים נאמנים! ״ ג היכי אישתכח" אין מקום מוצא לדעת תכונת גופם ונפשם, למען אדע היקודות מכונים נמו ולכונן הנהגות אשר יישרו בעיניהם לשנת נמו בארן, הלא נכלים תמה , נחנו עם לבדד ישכון בלי התערבות עד הנה ממהם, ואיך יכולתי ללדת לעומק ענעש? עיתויה משה, ידוע מכבל שלא -קבלוה כדרשתם ז״ל על וזרח משעיר למו וכוי) "אמרו ה אייה׳ שייא ושדהין כבשינהו אחדד׳ אפשר דידעי ומגלי לך" הלא גם כעת יש לך כמת מאנשי צדוניס צו להביא מהם שנים איש ואשתי ליקר אותם אהדדי, ואפשר שהמת נומדיש וידעי הסוד במה יאסרו לבלתי ינועו ממקומם ויגלו לך ותדע מת לעשות, ואמרו: ״’יין יטייתין, ולא ב' שדים או ב׳ שידחין? וגס יקשה לשון: כנשינהו אהדדי, ולא ־־'ירי אותם? כי תחבונו נעצתם, כי נ' אנשים אן> ניסולין לא יגלו, כי רק בליעל נה סוד ארצו ומולדתו, וגס נליעל לפעמים איננו מגלת מילאה סן יתודע גלויו לאנשי "י", ואז אחת דתו להרג ולאבדן וכמ״ש בנ״ב ע״ג נ' מהולמן בר לילית כי קא רהיע ח?יפ^ דשורא דמחוזא וכוי שמעי בית מלכא וקעליה ופי' רש״נס ני מלכא דשידי וכוי יניהי שהיה מגלה סודם, הרי לך שאף על גלוי קוד בדבר קען אחת דחם להמית על יב ניני גדול ממנהגי המדינה, והנה יגיעתו לריק אצלם ואף בהגישו צואלם לענח יכיל להוציא מאומה מהם, כי מה למו למות פת או בארצם, וחנ״מ: בתתם נפשם ’ , ’מיתי מות ישלים השומרים סוד עמם ומלכם, ובמותם נאלצם לדיראון, לדור דור י יע״כ התחכמו ליקח שידא ושידפין איש ואשתו, וכנשינהו אהדדי, ובאורם בא ניסר אותם נב״א תה בפני זה, רק ליקר כל אחד בפני עצמו ולהראות לאיש לה3א״ח’5,, אשהי אם לא יגלה האמה, ונידעם נובעי האנשים שאף אס לנו כלב ארי שי על נפשו, נכ״ז המס ימק בראותו צרת אהובתו ולא ׳עצר ברוחו לגלות למען על ׳ יג*י כ! תעשה ג ם היא להצלה נעלה , וזהו: כנשינהו אהדדי להפחיד האחד ש,״מ יי נמען יגלו. ומת שהוצרכו לפנים הלא די נאחד להפחידו? אך נאחד ההילאו זה " 0קי, ובשנים אם יאמר כל א״וא אותן הדברים בחדר בפי'ע זה שלא בפני (3אמו קאמרי. "אמרו אכן לא ■דעינן דלמא אשמדאי מלכא דשידא ידע" וכוי 3ל,) יי?) «לדידי לא מסר ליה לפרא דימא מסר ליה ולא יהב ליה אלא לתרנגול ה! ’יה אשניעתיה" בי מצינו בכותבי דב״הי שאצל מקצת עמים קדומים היה " ך אשר שמי בראשם לא היה משפעו לק לדין ולשפוע מעל כקאו ולתת ע ויחותם נכלל, 'אנשי החיל אינם ממת שנעו ופקודתו כי אם למשמעת שרי צבאות ג»ם " ׳ יהמ’-ד אינני רק לנהון (ואפשר שע״ז קראו במדי ויקרא רנא לאשמדאי יי! דליחתא) וע״ב באמור שלמה לאשמדאי קא מנעי לי שמילא אמר לדידי לא גל^ ן<לח 7’"א מסל והוא האדמיראל ראש הספינות, ולא יהב ליה אלא לחרנגולא וע«)׳כנןי“ שהיונים והרומים היו מציירים את הלוחם בתרנגול ע״ש מחלוקתם תמיד, j ,s,g, ליחמ, ביבשה נשם תרנגול ברא - ומעתה נבאר מה היא ענין השמירה {(ל י ’י! גי יאסי הוא ח"׳ התרנגול ברא, ונאמר במו שבארנו מקודם שהנהגי 1 ג'י אנשים הרבה שלא יהיה למו מעצור ומונע מנסוע ממקום למקום *