Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 41

נלני "אמר לאו לא" ואחרי החקירה היה ל«ו שגי דנלים הסומלי( זא״ז, כי «זה שלא 3«י לנניהו והוא יושג שקט, לאיה שבפיו כן לנו, ונהנסיון «בל השוטים דעלמא נחדא ייילחא יש הבחשח פיו, וע״ב החמילו לדרוש אולי איננו שוטה לחיא מילמא כ״א לבמה דניים ושוטה סתם יחקלי — וכמו שהסכימו נאמה אח״ב «ליו לכנוס החכם ט"׳ מטשיו שוטה קסם וכמאמרם נמדרש: ל׳״א חכם וטיפש וסכם ר' אוניא טיפש חכם וטיפש ובו' ־־■ וכאשר שלחו נחקילה ודרישה למלכווחא ובמודע שמנע להו ננדותיהו וקא מנע נמי ננת שנע אמיה, נמוד« שהוא שוטה גמול, וכאמור לעס וקנה שלמה נשיו הטו את צננו, ולשוטה נבמה דניים יש מקנה ויוכל לשוב מטצמו וגם ע״י אחרים ו«"כ: אחלוה לשלמה והנו לי' עזקתא ושולשיתא דחקיק עלה שם, היינו שסייעו לו נבל בחם להחזיר ייטטלה ליושנה, ופרד עצמו מהתחנלותו לחיים ומאלהי בסן! וזהב ולא שלח עוד אניוח נזה, דסד נעזרה חכמי האמת מקוני המדינה כפי יסודי החולה ולקח העשרים עלים נחזלה "הי י כ' «”ל חזיה פלח — כאשל נתחזקה המלוכה בידו כפי יסוד׳ המורה ועייל נמוך הערים, נלתו הערב לב לנפשומם, בי אין למו חלק ונחלה נא״י ואמרו: אפ״ה הוי ליה נעחיתא מיניה, כ׳ נפ״א לא גנל לעקרם ממושבם נו נשישו מכני, וגם נשים הנכריות ח היה נכחו לשלחם חוצה, ועי״ז היה לו ניעחותא פן יקומו רוצחי לילה עליו על כי שקי בבריתם, ולזה התכונו נאמרס: היינו דכחינ הנה מטחו שלשלמה ששים גבויים וכוי היכיח לגגורי ישראל טנור הנכרים ואצל המטה מפחדו מנשים הנכריות, וסיימו נקפולס נ״יש«י^ ח״א מלן והדיוט וח״א מלן והדיוט ומלן, והאומר מלך והדיוט, כי אן> ששב ינ י לא החעהל מחטאו בי לא פער הנשים הנכריות וגס עלב רב נשאל עוד נא״י, והאומה מלן הדיוט ומלו, כ׳ סון> סוןו חזר להממשלה נעזקתא ושולשיתא דמקוק עלה שם וע׳״ז העמים סבינו נכנעים תחתיו. ומעתה נתן לב לראות, אם יתכן לפ״ד נמלח אשמדאי וסדים כל הנאמר עליהם יני' חז״ל ונטרן מלין, ונתחיל מן המובא שם ראשונה, והוא המדרש «ונא נחוס׳ "?חיח'• "ואשמדאי הוציא מתחת קרקע אדם אחד שהיה לו שני ראשים" והספור הלזה חות לשום נפי המספר על חילם, אשל אניותיו סגנו כל העולם, ולפ״ד קלת נהכ': וגס חני חילם אשר נשא זהב מאופיר, שהוא פערו נאמער׳קא (ולפי המבואר נתז והר נשמע שכנר להקדמונים היה ידוע אמעליקא שהוא תחת קרקע ארצינו, וספרו שהוציא, ותניא ־1"®®ייקא שהוא תחת קלקעיתנו, אדם אחד שתיו לו שני ראשים ולפי המבואר ע מ נמצאים שם בריות כאלה ולא שכיח׳, אנל באניות חילם אין להתפלא אס הניאו. ,, ונעייד ®T של מלשים נ״ר ובריש ויקרא לנא פגע ביה אשמדו! רנהון דלוחחא, הל3 שי״ר נע״מ לפנינו פגע ביה שידא שמרון, ובילקוט שומרון וכוי עכ״ל. ונ״ל נ הכותבין וכל הנוסחאות יסננו על קוטב ובונה אמת על התחברותו לחיים עגול קי , ינמקחת שידא שומרון מתכונו לעגל הזהב בשומרון, ומקודם אעתיק לפנין הקולא מעש ננ׳אור מעשה עגל, כי קשה מאוד להאמין על דור זעה כבמדבר שיטעו לחשוב ידי אדם כאלהים, וגס מה היסה כונת אהרן? ונ״ל על כי בושש משה וישראל אחכו! ,נזה באיזה לוח וכח יכבשו ארצות העמיס, אם באחדות או בגבורה או נרולז ןהןא ^ייניאי לאהרן לאמי: קום עשת לנו אלהים, והאלהים הזה הוא ע״ד תואר לא ע״דשם מ*י״־’ «הלוח והבח, ועי נמנ״ה שער נדם ואלהיו צי כ״ה,שיתן למו סדר והנהגה לצייר ״!wpJ ת שיצבו לפנימו לנצחון העמים: כ׳ זה משה האיש לא ידענו מה היה לו, סדר ,)הר.; ״ לא ידענו, כי לא הגיד עד כה באיזה רוח וכח שרצה לסיר הנהגתו, ויאמר גהן^'ם זי חמי הזהב וכוי והניאו אלי, וכונסו נזמי הזהב והתכשיטים הם הם בעוכרינו (־jn ויי® תאות וכבוד ופרוד לבנות, וצוה להניא אח בל התכשיטים והמין כל ו5,ן «סכה אחת, לרמז שביס אחד •היה למו, ותשבח הקנאה והתחרות 3,ןגמ ,חח’ם אהובים בלוח ולב וגוף אחד ובלוח האחדות ינצחו, אנל המס טעו יעגצ נאמלס אלה אלהין אשל העלון ממצרים! כי חשנו שמדהנח הזהב הוא יינן לפניהם לנצחון, ואמרו: אשר העלון מארן מצרים, כ׳ ע״י ביזת מצרים ׳סול,!«- שבלבוש לב יצאו היה העוז להוציאם משם, ומבלעדי זאת מי פתי קהר. r,t,i ממקום נושבת ומעל סיר הנשר למדבר נורא ושמם, ונכונה הזאת נחלקו י והערב רב, וכמאמרם פשעו והלכו מדחי לדחי לעשות נהעגל מעשה ט״ז, ,, ם הכתובים ב״ב כ״ג כ״ד ויאמר אהלן אתה ידעת את העט בי בלע הוא מיי נאמלס: עשת לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, ילכו ל״ד, בבקשם 6