Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 40

40 חילם לשלמה, יהיה שלמח ועבדיו חחח ממשלחי כמ״ש תשלח חילם אניות וני׳ עס עני שלמה, "פתקיה אלבע מאוח שלתא“ היינו שהשליך לשלמה בזה מא״י שאיננה חקרה מנל ולפי יסודי החולה אין מקום בת לתאוות המוחלות ובזה ששלח אניות עם חילם הלי הוי) כאילו השליך אוחו מחין לא״י, וע״ש מאמלס "א״י ד' מאוח פלסא" אמלו כאן שהוניאי מחוך למחיצתו בד׳ מאוח פלסא, "ועל האי שעתא אמל שלמה מה ׳חלון לאדם בכל עמלו שיעמול חחח השמש" ותחת השמש דייקא, כי העמל באדמה זהו תכלית הנליא8 ני אדם לעמל יולד לענוד אח האדמת, ולוח ד׳ בעמל הזה, אבל העמל שהוא חחח השמש והוא על הים אשל איננו לק לצנול כסף ומוחלוח, מת תועלת נמו, וכל ימיו יק דאגה כי מלנה ננסים מלנה דאגה "וזה היה חלקי מכל עמלי" כי הולני הים ולודש׳ המוחלות אין למו מקום מנוח, ועולה יפה מאמלם: מאי וזה? לב ושמואל מ״א מקלו וח״א גונדו, והוא כעובד דלך שאין להם מנוחה , ומה נאה המשל הזה לעובד הים, ואמלו! כל היכא דמעא אמל אני קהלת הייתי מלך על ׳שלאל נילושלים, והחכונו נ ק הלח על מדלג תו כעת לאסוף זהב וכסף — והיה חוהא על מעשיו נעח ואמל מי ימן לאש ואשובה למקומי הלאשון, וכאומל הימים הלאשונים היו טוניס מאלה בהיותי: מלך על ׳שלאל, ונילושלים, ארן קדושה לא תחסל כל בה , ועי״ז היחה ממשלחי על כל העמים , ועתה השפלתי עצמי להיות לק קהלת, מאסף כסף, והשפלו ישראל והמלוכה עי״ז. ולהקורא נע־נים פקוחות נס' מלכים •לאת שבעת ההיא היה קשל גדול להדיח אותו ממלכותו, ואף שלא פי׳ הכ׳ רק לירנעס, ננ״ז נוכל להבין שירבעם לא העז לזה לולי לב העם נקשרו, ובסנהדרין כ״א נ‘ אל"׳ מפני מה נענש? מפני שתוכיח אותו ברבים , והוא כדברינו הוכחה ברבים היו כהרמת יל נמדדה וידע שלנים הללו ידם אחו, ועוד דרשו: מאי חת אשל הדם ונו' אל״נ שתלך תפילין בפניו "והתכונו נזה: פרשיות התפילין מדברים מאחדות השם שמחויבים אנו להמליך עלינו, ולוח ד׳ באחדות הזאת בתוכינו ועי״ז החונה עלינו לשמוע בקול ד' ללכת בדרכיו והנתגי המדינה כפי יסודי התולה וכמ״ש וכמאמרם: תפילין דמארי עלמא מ״כ בהון ומי כעמך ישראל גוי אחי! ועל ששלמה שינת הנהני החולה חלן תפילין בפניו לרמז כי אין אנו צליכין עוד לאות היי ולעטפת חע־נים נעת שאין אנו מקיימין אח הדברים אשל האוח הזה מולה עליהת! ולא נתפלא על המרידה הזאת, בעת ראותינו המפלח ישראל נימים האלה, עם אפי נתיחד לעס סגולת ובני חודן, אם לא לבני מלכים ועל הגדול שנהם והוא ירבעם כעדות הל עליו: והאיש ירבעם גבול חיל ואז״ל עליו סנה׳ כ״ב שכל ח״ח דומים לפניו רעשני שדה, נכ״ז נאמר עליו נעת ההיא : וירבעם בן נבט וכו׳ ענד לשלמה ונו׳, היי שקראו הל לפי תקוני הנהגת שלמה נשם ענד, האח כאב מאוד ללב העם דרנעת והדם יד נו. ואחד ההקדמה הזאת נסיים נספולם: כי מעא גבי סנהדרין אמרו לבנן מנדי שיטי נחדא ידלתא לא סדן מאי האי — ותמוה במאוד, הנסיון והחוש יורה ויעיד ננמיו שועים ומשוגעים שיש להם דמיון חזק נדבר אחד ומשעטים ומשתגע׳ ם בו, ובלי עזית רופאים מומחין ישאלו נשגעונם לעולם? עכ״נל בנאולם: אחלי שהיה תוהה על הנהגל במאמרו אני קהלת וכו׳, וני מטא לגבי סנהדרין במאמר הזה, וידי הסנהדרין ואחיי השלוני בראשם היו בתחלת ג״ב בקשר להדיחו ממלכותו בנטור נמו קנאת ד׳ צבאית׳ אן אחלי שמעם מפיו שפתח תשונה נאה בלבנו, אז אמרו נשב ונעיין בדינו נחקיייי ודרישות, אס לבנו כפיו לשוב לד' וליסוד׳ תולה, ועלינו מוטל ללפאיחו; או שיי! מיראתו עבור קשר העם מדבר נשפת חלקות דבלים כאלת לרמות העם ולרפות ידיתיי ולקנן נ־נתים חילו להכניעו ולמלון ניד חזקת, ונתתם לב לחקור אמרו: מכד• שיט: נחדא מילתא, היינו שטותו לק נאספו כסף וזהב, וקראוהו ע״ז שוטה בעברו נזה *J1 התורה ואין אדם טובל עברה אא"נ נכנס נו לוח שטות — לא סלין? הוא נלפיו בהמיה, הלא השועה לק לדבר אחד נשלך ונדבק נו לעולם ונעשה לו לפיקסע א׳יטיי׳ ולזה אין תקנה כ׳ חכם תנהו בעיניו משנעת משיני עעם , ומעצמו לא יחזור כי שטית הזאת נעשה מבח תשכל, והוא שבלו ואם הוא שקל באמה נכ״ז בל דלן איש ישר בעיני ונפרע לאיש חכם, וע״ב כל, בואה לא ישונון מעצמם "מאי האי" מה זה שנא מטיט במאמר!ה לחזור .מהראשונות? מזח נוכל לשפוט שדבורו נשפתי חלקות וארבו ך, וכמ״ש, וע"כ אמרו. לי׳ לבניהו קא בעי לן מלכא גביי שלידי לני’הי שה<פ t ,B נו ועל הכלת׳ ופלחי וחקרי אצלו אס צוה שלמת לו לאסוף סילו, לדעת בבילוי אס אי