Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 38

לניחס,נשי' הרד"ק, ונעווה הנהוג שם ה׳ ויפסלו בוני חיים והגבלים ויבינו העצים ונוי לבנין הביח, ובנין המקיש וניחו נתמשך נעשרים שנה , ועם הלדונים והמשיימיס נמלאנת ה!אח היה עם רב , וחיה מונדח לחח למו משרים מרים לשנה נמו עם נשיהם ועשם, ועל שנחעננו שם נעשרים שנה ופרו ורבו ומלאו איז העדים, וגס א״י נודעה לשמינה ועונה והיה בבי במאוד לציונים לעזבה ולנחק אהלם ונל רבושם מאימה שמינה הלז ולחזור למדינתם, ואז נחן שלמה לחירש חמורה הערים אשר קבל, העשרים עיר, האין ומלואה, והם אנשיו ועבדיו שישנו בנר נמו נאוה נפשי! ואחרי ראות סירס הערים האלה והארן שהיא עובה ומנורנח זנה מ״וד, ירא.לנפשו ש! יהיו ענוגים ורבים ועצלים מלעבוד ענויי» ונמנואר נשנה נ״ד א״ל אין ביון יעתיר׳ ר ומפנק׳ לא עבי׳ ענידתא, והנהג׳ ויסודי צר וציון לא היה להיות עוניי אימה יק לסמוי העולם ולעבור ולשוב ולשונו נימים בעיות יחזקאל נ״ז כ" ח ולזה הוברח לאנשים בעלי נח הינולין לשאת עורח הדרך ועף ונשים רחקו מהן, והמה פרו ורבו בביתם בעם השוקע על שמרי שלוה וקשה למו להפרד מבני ניחם ולהתהלך נים כמה שנים לצבור כסף וזהב שאין צורך למו במדינה הזאה, וע״ב לא ישרו הערים בעיני מירם וקראם ארן בבול, ע״ש בנלי נחל, היינו בי האין הזאה מאסיה •ושביה כמו בבבלים לבלי הנתק ממנה, ואמר: מה הערים אשר נסח לי אתי? באדם הרואה פתאם דבר נאה, מה נאוו האדן והערים האלה, אבל אני איני יבול לעמוד ברוב העונה, בי ארן בבול היא המקשרת תושביה נרגניה. ויש לבון דבריהם שנח נ״ד לנאור׳ ולא אאריך והמבין יבין. והערים אשר נתן חירם לשלמה במבואר נד״הי היו ג״ב לתועלת המסחר ולשלמי' אחרי התחברו עם חיים לשלוח אניות אשר היו תחת ממשלח חיים כ״ש וישלח חיים ובו' עם עבדי שלמה, וע״ב נתן תירם לשלמה בארצו ערים נשפת הים והושיב שם שלמה את נ"׳ ללמוד מלאכת הים ועבודת אניות. ומהפ' בד״תי יש עדות לאמתה פירושי, שהערים שנתן שלמה לחיים כנר תיו «׳ושבין מאנשי תירם, בנאמר ד״ה׳ נ' ח׳ והערים אפי נתן סירס לשלמה בנה שלמה אותם ויושב שם אח נ״י, הרי שערים האלה הוכרחו לבנין ולהושיב אנשים שמה, ובמלכים נספור הב׳ מהערים אשר נתן שלמה לחיים לא נמצא שהושיב חירם אנשיו במו, ואם בנה אותם, הרי לך ללמוד סתום מן המפורש שבני בנדם ועומדים תיו ומיושנים מאנשיו כעשרים שנה מקודם, ומזה נובל ג״ב לסמן תכונת ענעי וסיר׳ אנשי חירס לתבונת ישראל, שהוא מהיפך אל היפך, לאנשי סירס לא היי ערים ננוים, כי עיקר דירתם נים ורק כאורח נעת ללון שבו לימים לביתם, ובני ישראל אף שהקדיש שלמה האנשים האלה שהושיב נערי צור לעבודת הים והאניות ,בב״ז חית מוברח לבנות למו ערים ובתים. ומעתה נשוב לנאור ספורם גיעין ס״ח ונאמר בפי' שדים בינרי הרב שי״ר: בני אדם שתאותס מרובה ורותם גנותה" אך אנו מוסיפין עוד ואומרים: נעת שהיו ישראל באדמת ארן הקודש והנהג׳ המדינה היו בפי סדר התורה נשרשה בלבם אהבתם לארצם פד מאוד, ועוד ןאת שחשנו עצמם לעס סגולה בחרו י' מבל העמיס, ב׳ עמי סנינוחם השקעו נימים ההם בתועבות גדולות ולא חכמו רק להרע לרצוח ולשדוד ולהזיק למלאים תאותס, וגם תעב״וס היושבים ביס חמסו ושדדו שמה, זעעריינער, וע״ב קראו לעמים ההם נשם שיים ומזיקים ע״ש שודד ומזיק, וקראים ג״ב רוחות לאותן הדרים באניות על הכרחם להשתמש בידיעת הליכת הרוחות ומתי נשינתס עינה לספינות. ובזה נבין מדרשם ע״פ קהלת נ' הגדלתי מעשי ונו' א״ר אנא נ״ב ברוחות חיה משתמש והיה שולח! לאפריקא שהיה •ודע השעה מהרוח המסוגל לספינה ושלחה נעת ההיא לאפריקא. ולזת התבוני חז״ל באגדות שיחסו לו נמליצתס הממשלה על שדים ורוחות היינו שבל העמים הסביבות שבינו אותם בשם שדים ורוחות היו נכנעים לשלמה, ובמ״ש מ״א ח׳ ושלמה הים מושל נבל הממלכות מן הנהר ובו' ומעתה נאמר שבמלת אשמדאי «לבא דשידי החביא לחיים, ואס לפי שבארנו היו קוראים לבל העמיס הנענעיס בתאוות נשם שדים על אחמ ב״וב שיתכן השם הלז על אנשי צור וצדון, שלא נחו בביתם ונים מושבם ובל מסשנותם רק לזהב וחמסו ושדדו על הים, ואף יחזקאל כ״ח ע״ו העיד עליהם; ברוב רכלתך מלי תובך חמס ועליהם הציון שציינו בתכונות השדים חגיגה ע״ז "יש לתן כנפיס" האניות והספינות — ״יטסין מסוף העולם ועד סופו" כי בניתם לא ׳שכונו — "ושזמעין «אחל הפרגוד" על ששעו «סוף העולם ועד סופו נתגלו למו דברים נעלמים מנ״א יושבי חופן שלא ראו מאור שמש החכמה מחין למדינתם ולעובדי אדמה אשר דבר אין להם עם מ׳ מארן אחרת, הרי הוא באילו היה מחיצה יפיגוד נינם לנין העולם ולא ידעו מה^יז'