Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 36

ונזה ׳סנאי ו דנל׳ המדלש לוה, המובא גס נעלך מלץ ולא מצא סתלוצו "שהיה ממזל שלמה על פחה׳ ׳שלאל ואמל אני קהלה נן 7,7 הייה׳ מלך על ׳שלאל בילושלים, היחה אשה אחה נוחנה לפניו קעלה של נליסין ומכה אוחו נקנה על לאשו:ואומלה לי ולא שלמה יושב על בקאו ואהה אומל אני שלמה מלך ׳שלאל" והחכונו נספולם נהקעלח של גליסין לאמל: אם לציה להיוח מלך על ׳שלאל עם עליון ונילושליס, לא היה לל לילך נג7ולוח ולהתאווח למוהלים לכסן! ולזהב, ולהסתפק נקעלה של גייקין, וע״ב נהנו הקנה, והוא למשל על הספינה ונאמול, ני7 האשה להנוח אוחו מל לאשו, ללמוז נזה כי ע״י האניוח שעשה להניא זהב והחסנלוהו לחיל®, אינני יושב נעה על כקא 7', וממשלחו איננה נפי החולה על עם ׳שלאל עם חפשי לק על ענ7ים, וזה שאמלה: ולא שלמה יושב על נתאו? כתאו 7״קא ולא כתא ד', כי מעחח הנהו מלן ככל מלכי האלן ״ואחה אומל אני שלמה מלך ׳שלאל והוא עם עליון עניי 7'? הלא מעתה ענייך הס וככל הנדס ניה ׳שלאל, ומה לנוחך? וכ״ל כונה חכמינו שתפול הלז מאפה אחה להמותל והתוכחה שהוכיסחהו אמו משל׳ ל״א: אל למלכים למואל, ומחלגס: אזיהל מן מלכי למואל והפי' מן למואל לל״ש׳ ולי״ק כ׳ אחה לאל ומשיחו ומלך על ׳שלאל, וע״ג אזיהל מן שאל מלכי ולא חחחנל עמהס, ונהמתלגס, "ישח׳ המלא" ונו' ויש להם מאווה גיולות, "פן ישהה וישכח מחוקק" כי עי״ז תשכח ותשנה חוקי המיינה החקוקים בחולה לנלי הלנות כתן! וזהב. ,וישנה יין כל בני עוני" שהשתנה עי״ז כונה משה המחוקק שיהיה ׳שלאל עני בבחינת המוחלות ולבלי שום בכתף כתלם ובזהב מנטחס, ונמאמלם •אי עניותא לישיאל נאוימא תומקא על שיתיא ח־ולי < ונמילש משכני אחלין ונו׳ הגילשא: •אי מסכונתא לבלתי' ליעקב, העתיקו חז״ל במליצה ינליהס ממשלי שלמה ש״הש ט' ״לקתה׳ נלכני פלעה ימיחיך לעיח׳, נאיו לחייך בחולים וכוי" וירשו: לחייך אלו הלבנים זכו'" והחכונו כ׳ השילוש מחולים הוא כעין שלשלת, ע' נחלגוס אשכנזי, והמשל הוא נמו אן* לתיתיא חשובה והיא נלכב׳ המלך, בל נוכל להניחה חפשי ממסג ולתן והיא צליכה לשלשלת נלנב׳ פלעה, כנה נהנמשל והיא ננקה ׳שלאל, מוכלחח להלבנים אשל ביים השלשלת והלסן, והיא החולה שנע״ס, לעשות סיג לבלי ענול אמת ממצות התולה ״צואיך נחלוזים" שם במילש אלו החלמיייס שהם מוזלים אחלי צואליהס לשמוע 7״ח מלבם, וחלוזים הס העבותות והעול שנותנים על השותים לתעותס למחוז חפן, ובתנמשל המה כנסת •שלאל המוכלח־ס למנהיגים להטות לנס לתולה ומצות. ואמל הפי סם ■להלין ללאיה שצליכין למתג ולתן, ני חולי זהב יעשה לך עת נקודות הכתן,, וילשו חז״ל: זה נתת מצל׳ ם ונתת הים, עי שהמלך במסבו נלי׳ נתן ליחו, ואח״זל: עלובה כלה שזנחה בחון חופתה, ני כתן> וזהב הלנת׳ להם ועשו לנעל ועגלי זהב, והל׳ כשניתן למו החופש לחאות נסן> וזהב חטאו ועשו עגל וישמן ׳שלון ויבעט. כן פי׳ חז״ל גש״תש, ולזה תחנוני נאמלם •אי עניותא לישלאל וכוי והוא אות נאות נהמשל יש״הש לפי ילשתס, והעני ותא היא כפי הקוני המדינה ע״פ יסוד תולה משה, והמה המתג והלסן לבלי יתאוו למותיות. ומעתה נתן לב לבאי ינל׳ חכמינו וחדותם בה ש מ יל, אפל היה מוכיח לדבליהם לאבני החושן, ובסוטה מ״ח נ׳ אמיו שמיל למאי אחא, אבנים הללו אין כותנין אותם בדיו ונו' ואין מסלטין נאזמיל משום שנא' נמלואותם, אלא כותבי! נ^יהן בדיו ומלאת להן שמיל מנחון והן ננקטות מאליהן כתאנה זו שננקטת נימות החמה.ואינה חסילה כלום ובו',והחוב עלינו לדעת טעם הטיחא יתלה בהנאת השמיילאבני החושן ומאי נ״מ וחסיון נזה אם יהיו מעשה אומן? ואס על הלוחות אמלו שמפסולחן נתעשי משה' ולא הקפיד י' על חסיון מעט אן. בי נחלת נמו שמו של הקב״ה, אין באבני החושן אשי לק שמוח השבטים נמו חיותיס יקפיד על חסיון מעט ע"• אזמיל? הלא דיו לכבוי התלמיד אס ככבוד הלב הנהו! וע״ב נ״ל שזאת היחת לסימן ומשל על«שלאל, וצוק י' ש׳חלתי שמות שבעי יה לא ע"׳ בח ואומנות ונהחסיל האבן, אלא ע"׳ שמיי אשל נו הן מתנקעות מאליהן ויבואו השמות הללו שם מאליהן ונלצונם שטוב בלי שוס פעולה מחזן ע"׳ לח! ודחק, וזה הוא לאות ומשל שהחוקים ויסודי והנהג׳ א"׳ בחלוקת האין ודינים הנוהגים באלן, בשמיטות ויובל ומעשיות ושאי וסודי ותקוני המדינה יהיה על אופן זה שיהיה תקוע וקלע בלנניהס האהבה לאלן, כי לכל א; ואי היה חלק נאק ובלס בני חיי’! באין קנאה והחלות, כי הכסף לא נחשב למאומה למו, כי האין לא תחסל גל מטןנה המוניחת לקיום הנפש והגויה, וגם עוד זאת שלפי הקוני החולה הכסף והזהב לא היו •נולי( לשאת פלי, כ׳ הנשן והמלנית נאסל ולאיש מן הנצלן להלואח לעהו השמיעי,