Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 33

שלום יורדים מגבתי שחקים ארצה להטלוח אח נפשם •העמודה השמימה, ומעם צופית כל הטיג הל®'! ל«ו גלל שדי, ני שער השמים ססווז לנגדם; חחח אשר עושי עול יריעו, והנה «לאני יעים עולים מגען שאול ללוז אח משם המוראה והנגעלה ולהורידה לאבדון, יעפעפם יחזיון אח נל החלאה המוצאח אח אנשי בריחם במקום■ המשפע והשילום, כ• ערום שאול לנגדם. גס לנגדי שעלי צלמוח היום נפחחו, ועיני לואוח אח כל הנעשה שמה, וזה ל' האוח נ׳ מח אנכי. מררי כלה לדבר, וארא והנה חדדה מוח עליו נופלח ולא נותרה נו נשמה. ויהי כשוב רוחו אל קרנו דוחן> לדבר: תידעח על מה ארדחי סלדה גדולה ייצא לבי? הטה אלי אזגן ושמע! כאשר שעו מיני במרחבי אבדון ותראינה, והנה נ« חל' מונה ומעונה מאוד, ואומרה צר לי מאוד עליך נפתלי! ויענני נפתלי ויאמר לי: אל חצר בצלח׳ איש חרמי ובכה על תנכה לי, בנה בנה לן ואל סדום נח עינן, ני עוד שפעים גדולים מאלה לן נכיני ואחליתן ימר שנעמיס. מחר אחה עמי ופועלן ישולם לן במשפט. ככלוח מררי בדגל אח היבריס האלה וישב שניו אל הקיר ויתפלל אל ל בלאט, וכהתימו להתפלל יי״5״ «»«מקי לבנו וימת. — נאיש אשל אין הדבר נו כן החרישו כל הנצניה עליו "׳ יבי אפל אח הדברים האלה, נכלוחו מדבר וימהרו וישאלו נלס פה אחי: אמנה גס נפה ני מת? מת בעוד מירי חי? הגד נא לי אין נהיה הדבר! שמעו ואקפלה! השיב "®, ל«י, נאשר מת אביו ואמו וימת לב נפתלי בקרנו בזכרו אח כל הרעה אשל הניא טג’ייי! וריח אלהים דעה נעתחהו• נחלום הליל גס נהק׳צו ויעול. הפעם — דמה בנפשו •יאות, והנה •ולדו עולים מירכתי בור ונחימה נחנת דברו אליו לאמר: אי לן נער שורר,ומורה, ואבוי לן בן מביש ומחפיר! ני לנו מארבה פשעי ן ועונותיך לא ימנו נעשר האר;- נפ׳ן ניס נגואלו, ימי אנין ואמן אשר הומת בחצי ימיהם שאולה. הכון לקראת ימות הצודה לקחתן, כי שלם עונן, נא יומן! מלאן אכזר׳ "שלן למשפט ככל חטאחיך, ימי אנין ואמן ידיח מידן ברוח משפט וברוח נעל. ופעם לאה נמלאות הליל ^היה אדום ללבושו וידיי נדם נגואלו. בדי ריק רחצא נמים פעמים אין משפר, לחנם ״נשם בנתר ונורית, דמיהן בהן לא יכלו נקיון.״ חלומות ומלאות ליל האל העיקו לנפשו ־" «אוד וילבו עצנוחיו עד כי מח לשחת נימי עלומיו במלאות לו עשרים שנה. "ומדוע "י1> אח ניח מררי נאם? הנהפך לנו על רעהו ויהי עלהו?" שאל אברהם. כן דברת! ^נה אפל — כאשר נפקחו עיני נפתלי וירא כ׳ בלע הוא, ותנער חמתו במלל׳ אשל ׳שיתהו והתעהו, ותגדל השנאה אשל שנאהו מן היום ההוא והלאה מן האהבה אשל אהנוי י ״’ קדם, ויפלו!) נאש אח ניסו אשר נתן לו למנח, ויתנכל אותו להמיתו נשצוז קצפוי .-ן יבחריז אפו" ״השמעת אגינדב? אמר אברהם אל בנו — השמעת אח קוראות מררי ונפתלי יל החלאה אשל מצאתם על לוע מעלליהם? השמל לן איפוא בני מלכת נדלן " ®"'0 האלה, ואל תתע בנתיבותיהם, שן תאשם כמוהם ותהי אחריתן כאחריתם! החריש ולא ענת דבר. — בלילה ההוא נדדה שנת אנינדב, נ׳ קולות מירי ונפתלי 5®יל עינם לנגד עיניו, ואולם לפנות בוקר, ותפח התנומה את ידה עלי עיניו ועל!^_, יא דמיונו העז רכש את קולות מדרי ונפתלי ורוע מעלליהם, עם קוראותיו pfp עשתנותיו ומחשבותיו, והיו לאחדים בידו ויצק^אתהן ניצוקתו, ויצא — החלום והנת ־״ל , " מחניו חלחלה ובל עצמותיו הפחיד. ועה לנה שמחת גילו נהקיצו וירא<וי) הליל ל־״ו,־ f, 'אשיו ואמו עודם חיים עמו, ויאמר : נלון ד׳ אשל העיר לי אוזן נחלום )גח את דלפי הרע ללכת באורח חיים אשל נו יבורך גבל ויבוא אל ארן הכרמל לששו. <י^ נ® "ילאה ברכת ל. אנינדב החל עתה להשכיל להיטיב וללכת נאור ל ויהי ק אביו לקח לו אח בת אשל לאשה, נערה כלילת יופי וחכמת לב. גנ< ״,® «צליח ויחילו דרכיו בכל עת בי אהבהו ל וירבהו ויברכהו בכל. — כמהו, ע1?' , ש! יש נכס אחד מני אלן> תועה בדרכי חושן וצלמות, ימהר יעשה העו^ . , ייי י בטרם תחשכנה הרואות בארונות וילאת למצוא את אורח החיים גאחל<ח נ ת קדמת עדן! סן יבהילן ויחיתן חלום אנינדב גם אותן, עלם נתעה, הנעול.ס! ”.® לעת זקנה ושינה, ואולם לשוא חחנן קולן וסשוע : שונו שובו ימי י V55 לא ישיב אתהס לאחור, ועינך לא תשולם עד העולם! — 5