Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 30

מט״ו והלאה מי תמוקין) גלילה פל קיום לפקוק גחורה •ושף כח ויד שאינו מוקין> נאקן! (תעניק ל״א א') ויי! ויה׳ לעתים ייועיס ויבואו חפמי גולה לנאר קפקוח ולתקן תקנוה אל ל״ג הנשיא ליבנה ר״א מלוד ר״י מפקיעין ר״ע מגני' נלק ותלמידם אחרים ממקומות הקמוכות ליננה ויבוא גס עכנא׳ (תוק׳) בתוכם לשאול אם תנורו הבנוי שלא נדרן תנורים אחרים שנפלה נו טומאה טהור או טמא? ומיהרו ל" א וחכמים מעמאים, ואין קפק ניד׳ בי ברוב לברים לא איל לבטא בוטה כמיקלות חרב לפי ירכו, ויה׳ למורת רוח לעם עי שהניאו כל מה שטיהר ושרפום נאש למען יטת נ• להם המשפט * **)) ואותו ברכוהו •*). גס אותנו ר", נהפך לאויב לו כל חייו כאשר תמצאהו להלאה; ורחוק בעיני להאמ’1*ןנד1ה'י על שנלחם בהלכה, אמנם על שנים נדברים כמו שאמרו לאפיקורחא מניין אוחו fflsro" בלי התראה (מ״ק ע״ז א', רש"׳) וילך ר״ע תלמידו להודיעהו ני חלם הוא, ב׳ ירא פן ישלחו שליח נ״ד אחריו ויפגיעהו נדברים קשים ונאמן שליח ב״ד על דבליו בשני עיים ויהיה כח״ח שת!ר וקרח ויוקיפו עוד לשנוא אוחו וינדוהו חרם, גמור (שם). וילך לבוש שחולים וישב לפניו כרחוק ד״א וישאלהו ר״א מה יום מיומיס עקיבא? ויען נדמה לי רני — אביריך בדילים ממך! ויקרע ר״א אח נגדו ויחלוץ מנעליו וישב על האין כאבל ובכה תמרורים ,קיבל עליו הנדו׳ (נ״מ נ״ע בי) ועחס אס אמת עז אפם ועברתם קשתה, לא היה *) אותות ומושחים אשל נעשו לעיניהם נחרוג, נאמת המיס וננ״ק, חלום הי׳ אפי מלם תלמיד אי ביום ההוא נב״המד (•ומסין נשם ל״ח) **) טלם אגיד לך מדוע נתלו נש״ק בלשון "ברכוהו" מלשון ברך אלהים, ומות, ולא נדוהו כפשוטו! אודיעך ההפרש נין נחי ושמתא לחרס, פן יש מאוהבי הנכבדים אשר לא ידע או שנח מה הוא! נחי ושמתא הוא על שני פנים או בלא אלול נאמרם: בנדו' •היה! או בארור ושמתא הוא: שש מיתה ושממה יהיה! ונוהג אן! במועד ואקור בגילוח ובכיבוש ובנעילת הקנדל (ירושלמי ואחריו הרא״נד) וחייב בעטיפת הראש ואקול לאדם לאכול על שולחנו ולהיות תוך ד׳ אמותיו חון מאשתו ובניו ואקול לזמן עליו ולהצטרפו למנק עשרה; מת ננדוי מניחין אבן על אדונו ואסור להקפיד אותו וללות את מעתו! וקפק נידם אס אינו חייב בקריעה ונכפיית המעה ואם מותר בתפילין ונשאילוח שלום, ברחיצה ובשלוח קרננות (מ״ק י״י ב' עי ט״ו ני) נוקן> עליו החרס שאקול אן! נעשייא מלאכה ואץ שונה לאחרים ואין שונים לו ועושים כן לכקיל שונה גאולתו, ובחרו בלשו! "ברכוהו" ר׳יל בלא קללה. אמנם יש ל׳ דרך חדש אשל הלאני אלקיס ואולי קרוב אל מטרת האמת, ואס לא, ויה• מה הלא דבר הוא! קעיפי •הלמוני כהולם פעם ופותר אין אותי. האחד מדוע החרימוהו על לא דבר על לא חמק נכפו הכי חטא כנן נבע ואביריו? (רמ״בם הל׳ ח״ת פ״ז) ומה עול מצאו נו להכותו עד החלמה? אס על אלה תתנקם נפש חכמינו הלא אין תנאי ואין אמודא אשל לא אחזוהו שנץ הפלפול לפעמים נגד היחיד ולפעמים נגד הדנים והרבו מחלוקת בישראל ד והותר ואז הלכה כלבים בל׳ נידוי ושמתא ונקה לא ינקה אן> אחד מחכמי התלמוד, ועיין משנה למג ך (שם) ב ד ו ה ו שלא כדין ונמו שכתב הרמ״נם (שם) כל ת״ח שנתחייב נידוי אקור לב״ד לקפוץ ולנדותו מתרה. השני נמני עליו וברכוהו מדוע לא אמרו נ ד ו ה ו כפשוטו, או ידבר אדם לשון נקיה אן> גם נארג' על נקי חנם? השלישי מדוע לא נדוהו מנית לאחר ל' יוק והחרימוהו שלישית לאחד ש' יום מאחר שלא מזר נו ולא ביקש להתירו? (מ״ק ט״ז א' ודמ״נם שם) הרביעי מחיי צעק ל“י במות ר״א הותר הנדר, הותר הנדר! (סנהדרין ׳"ח א׳) תחת שלו• לך מחול לן כראוי׳ מה נדר נדרו? החמישי הנדוי מלבים צריך רבים כמותם להתירו (ראנ״ד שם ולאא משנת) ויחיד מומחה מתיל רק הנדל לא הנדוי מרבים,ואיך הסיר היחיד הנדו׳ מלבים׳ כמדומה לי הטעו אח ל״א באשל שהודיעוהו שנדותו למען •היה כלוא בניתן ובייי שאמרו "הכבד ושב בביתך" ולא ירבה עוד מחלוקת בישראל ובאמת ברכוהו ברוך נייא ממש תחת אלול הנדו׳ וקשרו קשר ניניהם לבל •גלו קודם ולהודיעה! ב׳ נלון הוא! ותנה בהשקפה ראשונה כאשר ראה את ר" ע לבוש שחורים יושב מרחוק ד״א נהג טלי" כמנודה, אמנם אח״כ אולי אחד מן המגידים גלה קודם (אמרו אזנים יש לחומה ילל" כמו נד ואן) כי לכותל נה״מד תנועת כדוק ראשה) ולסיבת הזאת היה נזהר נתפיל,! כמקדם כמאמרו וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקיא עליך זח תפילין שבראש (גיגי" ו' אי) ומיושנים היטיב דבלי תוק' (נדה ז' נ׳ ד״ה הקשה) ועתה זה הוא הנדר שה,תל' לאחר מוחו וביחיד תומסיס